השבוע שעבר על הפועל באר שבע היה סוער ועמוס, אבל גם גורלי להמשך העונה ולכיוון אליו הולך המועדון. בשורה התחתונה היא סיימה אותו עם כרטיס לגמר הגביע ושמירה על המקום הראשון והיקר עם הכניסה לפליאוף העליון שעתיד להיות רותח במיוחד.
לאורך כל היום שלפני המשחק מול מכבי תל אביב הורגשה מתיחות בקרב אוהדי הפועל באר שבע, שכן ניצחון היה הדבר היחיד שהיה מתקבל. לאור הסטטיסטיקה הלא מחמיאה שלנו בבלומפילד, אפשר להבין למה כולם היו עם קוצר נשימה. המשחק הזה נשא משמעות כפולה: יצירת פער משמעותי מהצהובים במאבק האליפות ובניית הביטחון מחדש לאחר שנפגע לאחרונה.
רצה הגורל והתקף החרדה של פיקוד העורף השאיר רק לעשרות בודדות של ברי מזל מקרב אוהדי הפועל באר שבע (שעלו בהגרלה בבוקר המשחק), את הזכות לראות מקרוב את אחד מהניצחונות הכי גדולים של הקבוצה בשנים האחרונות בליגה. ייתכן שאפילו מדובר באחד הניצחונות הגדולים שלה אי פעם על מכבי תל אביב, בטח באצטדיון בלומפילד.
כאמור, יציעי האצטדיון ביפו היו ריקים כמעט לגמרי בזמן שבמרחק 45 דקות נסיעה משם (בלי פקקים) באצטדיון טדי הדרבי הירושלמי שוחק מול יציעים כמעט מלאים, כאילו בירת ישראל לא הייתה תחת אש איראנית רק ימים ספורים לפני. לא ברורה הסיבה.
המומנטום השלילי בשבועות האחרונים (על אף שהעפלנו לגמר הגביע) הוביל את התקשורת את ואוהדי הספורט בארץ "לקבור" את הפועל באר שבע, להעניק את התואר לבית"ר ירושלים ולהחזיר את מכבי למאבק בכל הכוח. אבל הפועל באר שבע עלתה אתמול ללא רגשי נחיתות, כמי שבאה להבהיר שמוקדם מדי להספיד אותה ושהיא לא תוותר על המקום הראשון רגע לפני המאני-טיים.
לאורך רוב דקות המשחק שטפנו את המגרש, עם שליטה אבסולוטית באמצע של הצמד הענק קינגס קאנגווה ולוקאס ונטורה, כשהראשון סוף סוף "נחת" באמת בחזרה בארץ והגיע למשחק הכי טוב שיכולנו לבקש! אמרתי כבר, כשהוא רוצה לקחת את המשחק עליו אין ליריבה מה לעשות חוץ מלהתפלל שיעבור הזעם.
ניצחון לקוז'וך בקרב המאמנים
לרוני דיילה לא היו פתרונות לעליונות של הצמד הזה ולא לדריבלים ולמהירות של הזמבי שפתח מבערים והוציא את שחקני מכבי לטיול פעם אחר פעם. לאור ההיעדרות של דן ביטון, הפועל באר שבע ידעה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה שהכוכב הכי גדול שלה לא ייתן את כל מה שהוא יודע, וכמו שעון שווצרי קינגס הגיע בדיוק בזמן כדי לקחת את המשחק הזה עליו.
המאמן הנורבגי של הצהובים הימר על מהירות דרך התקפות מתפרצות כשהכניס את אמיר סהיטי ושגיב יחזקאל בניסיון להביך אותנו, אבל הפעם בניגוד להפקרות בהגנה מול הפועל פתח תקווה בשבוע שעבר ובכלל במחזורים האחרונים, היה נראה שהשחקנים למדו מהטעויות ושיחקו באחריות בלי להפקיר את ניב אליאסי שגם רשם הצלה גדולה.
כמו שידענו לבקר את רן קוז'וך בתוצאות פחות טובות, צריך לדעת לפרגן למאמן שהכין את הקבוצה ברמת המכונות הגבוהה ביותר. כל זאת כשרק שלושה ימים לפני היא שיחקה 120 דקות בגביע ויצאה משם עם ניצחון אמנם אבל גם עם עייפות ופציעות רבות. הביקורת על המאמן הייתה מוצדקת וגם הפרגונים. כעת חובת ההוכחה היא עליו.
זה היה ניצחון גדול של גברים שהחזיר לאוהדים את הצבע ללחיים ואת האמונה קדימה. הפלייאוף השנה הוא אחד הקשים שאני זוכר מאז ומעולם. בניגוד לעבר, העונה אין קבוצה אחת שאפשר להגיד שיש נקודות בטוחות נגדה. כולן קבוצות קשות לפיצוח.
לסיום אי אפשר להתעלם מתצוגת השיפוט המזעזעת של גל לייבוביץ' אתמול. למרות שהמגרש היה ריק והוא לא נאלץ להתמודד עם לחץ של הקהל, הוא סיפק מופע אימים של טעויות וחוסר שליטה במשחק..הפועל באר שבע שיחקה 11 מול 12 שחקנים ואפילו 13 אם מצרפים גם את אלי חכמון בעמדת ה-VAR. רק חסר שהם היו לובשים את החולצה הצהובה ומנסים לתקל את השחקנים שלנו בדרך לשער.
