![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
העונה הסדירה ב-NBA תגיע מחר לסיומה, וזו הייתה עונה ביזיונית ברמה שוברת שיאים. כבר מחודש פברואר ידענו מי יהיו חמש הקבוצות בכל צד שלא יעפילו לפלייאין, ועשר הקבוצות האלה סיפקו מאז דרכים שונות ומגוונות להפסיד בכוונה כדי לשפר את הסיכויים להשיג בחירה גבוהה ככל האפשר בדראפט.
מילווקי באקס נקלעה לקרב גרסאות מול השחקן הגדול בתולדותיה, יאניס אנטטוקומפו, על למה הוא לא משחק. יוטה ג'אז שהייתה בדרך לניצחון, לפתע ספסלה את כוכביה ברבע האחרון כדי להפסיד. וושינגטון וויזארדס צירפה בטריידיים נפרדים את אנתוני דיוויס וטריי יאנג, רק כדי למרוח את הזמן עם החזרה שלהם מפציעות.
ומעבר לכך, קבוצות מופיעות כשהשחקנים שמכסים 90% מהמשכורות שלהם יושבים בצד על אזרחי. מגיעות עם שבעה או שמונה שחקנים, כשרובם חתומים על חוזים דו כיווניים או נשלפו מליגת הפיתוח. התוצאה של זה הייתה האירוע האיזוטרי וההיסטורי שהתרחש במשחק הלילה בין שתיים מכוכבות ה"טנקינג" – ממפיס ויוטה.
המשחק בין הגריזליס לג'אז היה הראשון אי פעם ב-NBA עם שלושה שחקנים שרושמים טריפל דאבל – ג'מאיי מיישאק מהגריזליס, ובז אמבנג וג'ון קונצ'אר מהג'אז. קונצ'אר עוד יחסית בנה לעצמו שם לא רע בתור שחקן מחליף בשנים האחרונות, אבל אם לא שמעתם מעולם על מיישאק ואמבנג אל תרגישו רע, כי כנראה שגם הקבוצות שלהם לא בונות עליהם לעונה הבאה.
תוסיפו לכך את הנתון הבא שממחיש עד כמה הביזיון הוא עצום. לפי בדיקה של העיתונאי טים ריינולדס, ב-80 שנות ה-NBA היו שני לילות בלבד שבהם נערכו תשעה משחקים ומעלה, עם הפרש ממוצע של 24 נקודות ומעלה. שני הלילות האלו קרו בשבועיים האחרונים.
הכישרונות לא באמת מתפתחים
לקבוצות מותר לבנות מחדש. זה תקין וזה הטבע של הליגה הזו. יש גם כישרונות צעירים שמרוויחים מכך, כמו בן שרף שמקבל הזדמנות אחר הזדמנות להוכיח שמקומו ב-NBA.
לצד זאת, לעלות עם שחקנים שלא נמצאים בתוכנית ארוכת הטווח של המועדון לא משפרת או מפתחת את אלו שכן. לנסות להפסיד בכוח ולהנחיל תרבות של הפסדים בשחקני העתיד של הקבוצה, לא תפתח אותם. ולתת לשחקנים בני 33 מקצה הספסל 35 דקות למשחק, לא תקדם את המועדון לשום מטרה. וושינגטון ואנתוני גיל, אני מסתכל עליכם.
תלמדו מהיורוליג
ונוכח הכתם שהותירו אותן עשר קבוצות על העונה, אי אפשר שלא לשים לב להבדלים מול מה שקורה בשבועות האחרונים ביורוליג. במפעל של 20 שבו אין ירידות ליגה ושרק חצי מהקבוצות ממשיכות לפלייאוף או לפלייאין, טבעי שחלק מהקבוצות יאבדו עניין לקראת הסיום. בפועל, זה ממש לא נראה ככה.
הכי בולטים היו ההפסדים של מכבי תל אביב השבוע לבאסקוניה ולפריז מתחתית הטבלה. הצהובים אמנם חוו את התופעה על בשרם בצורה הכי כואבת שיש, אבל זה לא רק מנת חלקם.
באסקוניה עומדת על ארבעה ניצחונות רצופים ביורוליג, כשלפני מכבי היא ניצחה בבית גם את הפועל תל אביב וריאל מדריד. פרטיזן החזיקה עד לא מזמן ברצף של שישה ניצחונות ביורוליג, ואפילו וילרבאן האחרונה לא הפסידה ביותר מ-15 הפרש כבר כמעט שלושה חודשים. היא חלשה, אבל רחוקה מלהיות בשר התותחים שהייתה אלבה ברלין בשנים קודמות.
המוטו של היורוליג הוא ש"כל משחק חשוב". זה לא באמת נכון עבור הקבוצות שאיבדו סיכוי, אבל הכבוד והרצינות שהן נותנות לכל משחק ומשחק הוא משהו שב-NBA יכולים ללמוד ממנו. עבור הקבוצות הגרועות ב-NBA, יש אינטרס להפסיד. עבור הקבוצות החלשות ביורוליג, התוצאה לא באמת משנה.
כדי לצמצם ככל הניתן את תופעת ההפסדים בכוונה, ה-NBA תצטרך למצוא פתרון שגם אם לא יעודד קבוצות לנצח – הוא לכל הפחות יגרום לכך שהתוצאה לא תשנה. אולי זה יגרום לקבוצות לחשוב קצת על האוהדים שבאים מדי משחק כשהם יחשבו אילו שחקנים להלביש.
