בעונה שעברה לא הייתה אלופה לליגת הכדורסל בעקבות פרוץ מבצע עם כלביא, יומיים לפני המשחק המכריע בסדרת הגמר. אשתקד לא ניתן היה לעשות דבר, אבל העונה אסור שזה יקרה שוב - יש מספיק זמן להתארגנות, וצריך לעשות כל מאמץ כדי שהליגה תתחדש.
למעשה, סדר העדיפויות צריך להיות כזה. המטרה הראשונית צריכה להיות לסיים את העונה. המטרה השנייה - לנסות לסיים אותה במתכונת שנקבעה מראש, ואם לא אז בשינויים מינימליים. אסור שתהיה בכלל מחשבה לא לחזור. ליגה שהייתה מהבודדות באירופה שחזרו בתקופת הקורונה, צריכה לעשות את זה גם עכשיו.
אם הליגה תעצור או לא תכתיר אלופה, זו תהיה מכה גדולה לענף. מכה תדמיתית, מכה כלכלית, מכה שנראה שיהיה קשה להתאושש ממנה שנים קדימה. הליגה חייבת לשוב כדי להחדיר בחזרה חיים בענף. היא צריכה להתחדש עבור כל מי שעוסק בה: שחקנים, מאמנים, מנהלים, מועדונים, תקשורת, אבל לפני כן עבור הקהל. וראשי הליגה משדרים נחישות שהם עומדים לעשות זאת.
לא לחכות לעיתוי ה"מושלם"
מתי יהיה נכון לחדש? זו כבר שאלה אחרת. האם נכון להמתין למצב אופטימלי, או לנסות לפתוח מחדש את הליגה בהקדם האפשרי, בכפוף להנחיות פיקוד העורף? מצב אופטימלי הוא לחדש את המשחקים כשיהיה שקט מוחלט, כשהקהל במלואו יוכל לחזור למגרשים וכשהזרים ישובו לארץ.
קשה לדעת אם ומתי מצב כזה יתאפשר. אם ימתינו לכך זמן רב מדי, זה יצריך זמן ממושך יותר להיערכות מחדש לחידוש המשחקים. במצב העניינים הנוכחי לחכות למצב "מושלם" יהיה לא ריאלי. לכן צריך לחזור בזמן הקרוב ביותר שפיקוד העורף יאפשר.
לאסקפיזם יש משמעות
נכון, זה לא יהיה אידיאלי לשחק לעיני מספר מועט של צופים, וברור שזה לא יהיה בסגלים מלאים. אף שהתנאים לא יהיו אופטימליים, צריך לשאוף לחזרה המהירה ביותר האפשרית בתנאים הנוכחיים. נכון שרוב הקהל לא ישוב למגרשים, אבל אוהדי הענף יראו לפחות דרך הטלוויזיה שהליגה חיה וקיימת. גם לזה יש משמעות רבה.
דובר גם על אפשרות לסיים את הליגה ב"בועה" בחו"ל. האפשרות הזו צריכה להיות האחרונה ועדיף שלא תקרה. בכל זאת, מדובר בליגה הישראלית. יש להשתמש באפשרות הזו רק אם היא היחידה, ואם אין אחרת כדי להציל את העונה.
בשורה התחתונה, חשוב להניע את הליגה ברגע שניתן. גם לאסקפיזם בימים אלה יש משמעות רבה.
