ליגת העל צריכה לחזור בצל המלחמה - אבל לא בכל מחיר
אחרי שבועיים של השבתה, מנהלת הליגה עומדת בפני דילמה לא פשוטה - האם להחזיר את הספורט? • מצד אחד לוח הזמנים צפוף, ומנגד המציאות הביטחונית לא יציבה והשוויון הספורטיבי לא באמת קיים • על מנת לשוב, המנהלת תצטרף להיעזר בסבלנות, היערכות מוקדמת ויצירתיות
אנחנו חיים במציאות לא נורמלית, או לפחות במה שרוב העולם מגדיר כלא נורמלי. טילים משוגרים לכיווננו כמה פעמים ביום, אזעקות הפכו לחלק מפסקול חיינו ביום ובלילה, ריצה למרחבים מוגנים, ילדים שלא הולכים למסגרות וחוסר ודאות מוחלט לגבי מתי האירוע הזה יסתיים.
גם בספורט אי הוודאות משחקת תפקיד מרכזי, אבל אחרי שבועיים של השבתה, מנהלת הליגה עומדת בפני דילמה לא פשוטה. מצד אחד, לוח הזמנים צפוף -גם בגלל המונדיאל בקיץשלא מאפשר את משיכת הליגה לחודש יוני, וכל עיכוב נוסף לא יאפשר את סיום הליגה כמתוכנן.
מצד שני, המציאות הביטחונית רחוקה מלהיות יציבה: המלחמה נמשכת, צפון הארץ מטווח ללא הפסקה ולא ניתן לקיים שם פעילות, וחלק גדול מהזרים לא חזרו לישראלמסיבות מובנות -דבר שפוגע כמובן בספורטיביותומשנה מהותית את יחסי הכוחות בין הקבוצות.
השאלה החשובה ביותר
בתוך הכאוס הזה, מנהלי הכדורגל הישראלי וקברניטי הספורט במדינה עומדים בפני שאלה חשובה: האם להחזיר את הספורט התחרותי לפעילות, או להמשיך להקפיא את העונה עד לסיום הסופי של המלחמה? שאלה שאם התשובה עליה חיובית, ישנה סבירות גבוהה שהעונה לא תגיע לסיומה.
התשובה, בעיניי, צריכה להיות כן לחזרת הליגה - אבל כן זהיר ולא בכל מחיר. המנהלת חייבת להיערך גם לאפשרות של סיום לא מלא של העונה, מבלי להגדיר זאת כאסון, כפי שקרה במדינות ספורט גדולות פי כמה מאיתנו בעונת הקורונה (2019/20).
באותה עונה היו ליגות שבוטלו ללא הכרזה על אלופה או יורדות (הליגה ההולנדית), וכאלה שהופסקו - לדוגמה הליגה הצרפתית, שם הוחלט על אלופה לפי ממוצע נקודות, והליגה הבלגית, שבה המוליכה ברוז' הוכתרה לאלופה.
השוויון הספורטיבי לא יהיה קיים
ברור כבר מעכשיו שעניין השוויון הספורטיבי פחות רלוונטי בסיטואציה שנוצרה. מבחינת סגלים, מתקני אימונים, היכולת לארח עם קהל, ובמקרה של חלק מהקבוצות גם היכולת לארח באצטדיון הביתי - כלומר איבוד של יתרון הביתיות. גם ערך השוויון, שהוא סופר חשוב בכל תחרות ספורטיבית, לא באמת יהיה קיים כאן, משום שהמשחקים לא ינוהלו באותו אופן והפגיעה בקבוצות אינה באמת שווה.
מבחינת המנהלת, הדבר החשוב ביותר הוא לתת לקבוצות מספיק זמן להחזיר מקסימום שחקני סגל לארץ (ובמקרה של מכבי תל אביב, לדוגמה, גם צוות מקצועי) ולאפשר להן לפחות שבוע אימונים מלא אחד כדי להתארגן לחזרה למשחקים.
בנוסף, צריך להיערך לאזעקות במהלך משחקים ולקחת בחשבון שבניגוד לסבבים קודמים, ההפסקות יהיו ארוכות יותר (בגלל ההתראה המוקדמת), ולכן גם החזרה למשחק תיקח הרבה יותר זמן.
למען השפיות והאסקפיזם
נכון, תמונות כאלה לא נראות טוב, אבל אם מתקבלת החלטה לחזור, צריך לקחת בחשבון שזה חלק מהעניין וחייבים פרוטוקול מדויק של חזרה למשחק - כולל זמני חימום ובמידה מסוימת גם היערכות הסברתית כלפי פנים וכלפי חוץ.
בשורה התחתונה, הליגה צריכה ויכולה לחזור - למען השפיות והאסקפיזם של כולנו. זה גם הרצון של המנהלת ושל כל הנוגעים בדבר. אבל גם אם חזרת הליגה תתעכב בעוד שבועיים כדי שלקבוצות יהיה יותר זמן להתארגן ואולי המלחמה תסתיים - מה שיאפשר לקהל למלא את המגרשי, שווה לשלם את המחיר של קיצור הליגה.
לדוגמה, עדיף סיבוב אחד בפלייאוף העליון ומשחק אליפות בין הראשונה לשנייה - ולא להכריח חזרה עם תמונות לא פשוטות של יציעים ריקים, שחקנים שבורחים למרחבים מוגנים תוך כדי משחק ועצירות חוזרות ונשנות של משחקים, מה שעלול לפגוע בספורט שלנו שנים קדימה.
