בכל שבוע, בטח אחרי ניצחונות בית, עולה השאלה: האם יש למכבי ת״א סיכוי לפלייאין? התשובה ברורה: לנצח בבית זה יפה מאוד, אבל מכבי לא תגיע למטרה שלה אם לא תנצח בחוץ ואם לא תנצח משחקים גדולים בחוץ - וזה בדיוק מה שהיא עשתה מול הכוכב האדום בלגרד.
הניצחון הזה משמעותי מאוד. מכבי לא סתם ענתה על השאלה מפסקת הפתיחה, היא עשתה זאת עם סימן קריאה, היא ניצחה בחוץ, באולם שמעטות הקבוצות שעשו זאת לפניה או יעשו זאת אחריה. אם מכבי תגיע לפלייאין העונה, תזכרו את המשחק הזה כקו פרשת המים.
קו פרשת המים של מכבי ת"א?
סיפור הניצחונות בבית וההפסדים בחוץ פירושו לעמוד במקום. זה אולי מספיק כשאתה בעמדה טובה יותר. כשאתה במרחק 4 ניצחונות מקו הפלייאין אתה חייב לייצר אקסטרות. מכבי עמדה במטרה אחת העונה וזה לחזור ולמצב את יד אליהו כמבצר שאי אפשר לנצח אותה בו.
עכשיו היא צריכה להשלים את זה עם ניצחונות חוץ. ההתחלה היתה ביום שישי בבלגרד, אבל יש צורך בעוד אלמנט כדי להגיע למטרות והוא לבנות אופי. מכבי היתה פריכה במהלך העונה ואיבדה הרבה יתרונות ומשחקים שהיו אצלה ביד. ייתכן שהמשחק בבירת סרביה סימן שינוי גם בכיוון הזה.
מכבי ירדה למחצית ביתרון 9 והיה ברור ששחקני הכוכב יעלו למחצית השניה באטרף, ובאגרסיביות כשהם מלווים ב-20 אלף צופים באולם הכי ביתי ביורוליג. זה אומנם קרה, ומכבי איבדה ברבע השלישי את היתרון, אבל ירדה אחרי 30 דקות רק במינוס 2.
הלחץ עשה את שלו, אבל בניגוד למשחקים קודמים מכבי לא התפרקה. היא שמרה את היריבה קרוב ואז הלחץ עבר למארחת. מכבי גילתה הרבה אופי באולם קשה וממשחקים כאלה נולדת אמונה וחיבור.
ג׳ימי קלארק הוא תופעה. עד התקופה האחרונה הוא הפגין חוסר יציבות והיו לו יותר משחקים שבהם לא פגע. היו לו העונה ארבעה משחקים בהם לא קלע נקודה. במשחקים האחרונים, לשפשף את העיניים - הוא הפך לשחקן על, ובשני המשחקים האחרונים היה MVP של המשחק.
את פרטיזן בלגרד הוא ניצח עם סל בשניה האחרונה. בבלגרד הוא היה בלתי עציר עם 22 נקודות ב-23 דקות. בשני המשחקים האחרונים הוא עם יותר מ-50%, אחרי שעד כה האחוז העונתי שלו עמד סביב ה-30%.
הסוד אצל קלארק הוא הריכוז. היכולות היו שם כל הזמן, אבל באחרונה הוא נפטר מהשטויות הקטנות שהיו מלוות את המשחק שלו. מאז שקלארק משחק כפי שהוא משחק כבר לא אומרים שלמכבי חסר עוד רכז.
לעודד קטש, שמציב את אותו בחמישיה במשחקים האחרונים, חלק ניכר בפריחה ובהתקדמות שלו. עוד שחקן מרבים שקטש שיפר וקידם בקריירה שלו.
איפה לוני ווקר?
ועכשו לשלב השאלות. מכבי התייצבה באחרונה דווקא ללא לוני ווקר. הקבוצה מצאה את הדרך לשחק בלי מי שהיה אמור להיות הכוכב הגדול. בהתחלה חיכו לו נואשות. נדמה שלאחרונה פחות. למעשה בשלב הזה מכבי משחקת טוב יותר בלעדיו. ווקר אמור לחזור בקרוב. מה יהיה כשיחזור? האם האיזון העדין שניבנה יישמר.
קטש שכמעט פוטר העונה העלה את הקבוצה על דרך המלך. מעונה חסרת סיכוי הוא הוביל את הקבוצה למאבק על הפלייאין והעיקר: מגמת שיפור והתקדמות לאורך הדרך. להזכירכם לקטש אין חוזה לעונה הבאה. למה לא סוגרים איתו בהקדם על הישארות במועדון הצהוב. מישהו יותר טוב מחכה לכם?
