עד לפני כמה שבועות נראה היה שהפועל תל אביב יכולה לזכות בכל התארים החשובים, אבל עכשיו הכל השתנה וזה נראה שהיא עלולה להפסיד את הכול - ולא רק על הפרקט. היא כבר איבדה את גביע המדינה ואת הקהל, ובדרך הזו היא גם תאבד את היורוליג.
קודם כל עולה שאלת הקהל. בעיה קשה, משבר שלא התחיל היום ורק הולך ומחמיר מאוד. במשחק היורוליג האחרון, שבו הפסידה לבאיירן מינכן בהיכל, הקהל -שגם כך אינו מגיע בהמוניו - הביע את מחאתו בנוגע לשיתוף הישראלים, והמשבר רק העמיק.
המעצר של המשטרה באוטובוס של אוהדי הפועל ירושלים | דוברות משטרת ישראל
מכאן חוזרים למגרש, לצד המקצועי, ואחרי שכאמור הודחה מגביע המדינה, אחרי הפסד ביתי ברבע הגמר להפועל ירושלים, המיקוד בחזית האירופית, שם אחרי סיבוב ראשון מצויין ביורוליג, החלום הזה יכול לחמוק לאדומים מהידיים.
הפועל תל אביב ניצבת לפני שבוע כפול חשוב וקשה במיוחד. אם בשבועות האחרונים היא פגשה את הקבוצות החלשות במפעל - וגם שם פישלה - הרי שהשבוע דרגת הקושי עולה משמעותית: הכוכב האדום בלגרד בחוץ (הערב) וולנסיה בבית (מחרתיים, חמישי).
הפועל הובילה את היורוליג לאורך תקופה. במחזור האחרון היא איבדה את הפסגה, אבל זו לא עיקר הבעיה. החשש הוא מגלישה במורד. הפועל הייתה חותמת עכשיו על מקום שישי בתום העונה הסדירה - מיקום שמבטיח פלייאוף ואוטומטית גם מקום ביורוליג בעונה הבאה.
איבוד הגובה הביא את הקבוצה למצב שבו כעת היא נמצאת במרחק של ניצחון אחד בלבד מהמקום התשיעי. אם המגמה תימשך, היא תדרדר לאזור הפליי-אין - וגם המקום שם לא יהיה מובטח.
קבוצה משבר? יותר קרובה להתפרקות
אז למה נראה שהכל קורס דווקא עכשיו לאדומים? ובכן, הרבה דברים שהיו מתחת לפני השטח צפים ועולים. כל עוד הקבוצה ניצחה - גם אם בקושי וגם בכדורסל לא טוב - הכול עבר בשקט. עכשיו עם ההפסדים הכול מתפרץ , וכשזה קורה בהפועל תל אביב, זה קורה בגדול. בתקשורת המצב במועדון מתואר כנע בין משבר למשבר חמור. האמת היא שזה הרבה יותר קרוב להתפרקות.
הבעיות רבות, ונתמקד רק בחלק מהן. במיוחד בתקופות רעות בולט הצורך במנהיג. הבעיה היא שלמרות הסגל הנוצץ, להפועל תל אביב אין אחד כזה.. זה בלט במיוחד מול הפועל ירושלים, שלה יש מנהיג אמיתי - ג’ארד הארפר.
מי שהיה אמור להיות המנהיג הוא וסילייה מיציץ', אבל הוא עסוק יותר בעצמו, ביכולת שלו ובעליות והירידות שלו. לא משנה איזה תג מחיר יש לך על הגב - מנהיגות נמדדת על המגרש, לא בחשבון הבנק.
למיציץ' יש את היכולת להנהיג, אבל לא במצבו הנוכחי. אלייז’ה בראיינט עושה עונה גדולה (ונעדר לאחרונה בשל פציעה), אך הוא אינו מנהיג. תומר גינת וים מדר, במצב הדקות והמעמד שלהם, אינם יכולים להנהיג. הפועל תל אביב היא עדר ללא רועה.
בנוסף, הפועל היא קבוצה מפוצלת. המודל של זרים לאירופה וישראלים לליגה החזיק מעמד, אך היה ברור שזה לא יכול להימשך לאורך זמן. חלק גדול מההתפוררות קשור לעובדה שהקבוצה הזו אינה מאוחדת, ובמצב משבר זה בולט אף יותר. הניסוי של משחק עם שתי קבוצות קורס.
הקבוצה חיכתה מאוד לחזור לשחק בארץ, אבל באופן פרדוקסלי זה גרם לה לסגת לאחור. כל עוד היא הייתה ב“תנאי מעבדה” בסופיה, העסק החזיק מעמד. החזרה לישראל לא עשתה לה טוב, ומאז נרשמה נסיגה משמעותית.
אחת הסיבות לכך היא שמאז המעבר ליד אליהו, הקבוצה לא באמת התחברה לאולם. הביתיות שם אינה מוחלטת, וכשהקהל לא מגיע בכמויות גדולות וגם כועס על הקבוצה ועל מאמנה, דימיטריס איטודיס, הביתיות לא פועלת לטובתה.
מאז שהקבוצה חזרה לשחק בישראל היא ניצחה ביורוליג פעמיים בלבד: ניצחון אחד ביד אליהו (על דובאי) וניצחון נוסף בארנה (על הכוכב האדום בלגרד). היו ויכוחים רבים סביב המעבר להיכל, אך מבחינה מקצועית — זה לא מוכיח את עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו