גדול מכל מדליה: ההישג של דני אבדיה שווה דיון היסטורי

סיכומים עושים בסוף, כן, אבל איך אפשר להתאפק ולא לנסות להבין איפה מדורג ההישג הזה של דני אבדיה בתולדות ההישגים הספורטיביים הישראלים?

האם אי פעם ראינו ישראלי מגיע גבוה יותר, באופן רשמי יותר, בענף פופולרי יותר, ותחרותי יותר? אני יודע מה התשובה שלי. ואני יודע שחובבי התעמלות קרקע יחלקו עליי. אבל תודו שזה דיון ששווה לקיים.

אבל לזה, כאמור, עוד יהיה זמן. דני אבדיה נבחר לאולסטאר של ה-NBA (איזה משפט מטורף וכיפי לכתוב!), וקיבל חותמת היסטורית למה שכולנו מבינים שאנחנו רואים כבר כמה חודשים. מדובר בכוכב NBA. מדובר בשחקן שיכול להוביל קבוצת NBA תחרותית. מדובר בשחקן בצמרת העולמית.

כי המספרים המצויינים, והתצוגות העילאיות, והמאזן של פורטלנד, והשבחים והמחמאות מלברון ג׳יימס או ביל סימונס זה נחמד מאוד. אבל אלה לא דברים שנחקקים בהיסטוריה כמו הכיתוב NBA All Star (2026) מתחת ל-Career Highlight בעמוד הוויקיפדיה של שחקן.

זו גם לא בחירה שהיא איזה קוריוז, או תוצאה של הקמפיינים שהריצו בישראל בחודש החולף כדי לעודד הצבעה לדני. כי, כן - דני אמנם סיים במקום ה-5 במערב בהצבעות לאולסטאר הודות לתנופה שהינדסו כאן. אבל הוא סיים 9 במערב בהצבעות התקשורת, 10 במערב בהצבעות השחקנים, ועכשיו נבחר לספסל המחליפים על ידי המאמנים.

אלה שלוש גושפנקאות לגיטימיות, מברזל יצוק, לכך שגם אם יש כוכבים שמתרעמים על השארתם מחוץ לסגלים (כמו שתמיד יש), ואפילו אם חלקם כוכבים מוכחים - לאף אחד מאלה שנשארו בחוץ לא הגיע יותר מאשר לדני. הקהל, התקשורת, השחקנים, והמאמנים - שזה, בעצם, כולם - הצביעו לו כאחד מ-10 השחקנים הבכירים במערב. ולאולסטאר נכנסים לפחות 12.

בזמן הכי נכון שיש

ואמנם, מדובר כאמור בעונה ענקית של אבדיה, אבל החדשות הטובות האלה באות לדני דווקא בתזמון בו הוא כנראה באמת צריך איזו זריקת עידוד.

כי כן, אבדיה נתן חודש נובמבר ענקי של 27-7-6 (מספרי לברון ג׳יימס). וכן, ב-5 בינואר הוא נבחר לשחקן השבוע במערב, כשבין לבין הוא מרכיב רצף של 4 משחקים בהם סיפק ממוצע 34-8-8 (מספרי לוקה דונצ׳יץ׳). וב-22 בינואר הבלייזרס ניצחו בפעם הרביעית ברציפות וה-11 ב-15 משחקים, ועלו למאזן חיובי של 22:23 כשהם מתמקמים בפוזיצייה נהדרת לקראת מאבקי הפלייאוף בישורת האחרונה של העונה.

הם היו, הלכה למעשה, הקבוצה הכי חמה בליגה למשך הזמן הזה. והוא היה, בפער, השחקן הכי טוב שלה.

אבל ב-11 בינואר דני נפצע בגבו, החמיץ מאז 6 מ-10 המשחקים האחרונים של פורטלנד, בשתי ההופעות האחרונות שלו לא הגיע ל-20 נקודות וקלע באחוזים גרועים, ופורטלנד בעצמה הפסידה 5 משחקים רצופים. היא כרגע במאזן 27:23 ואיבדה את המקום ה-9 במערב לקליפרס המטפסים, שנמצאים במומנטום נהדר (לקראת משחק האולסטאר שייערך אצלם באולם).

קבוצה עם עתיד

זו תפנית שאפשר היה לראות אותה מגיעה. כשנפצע, אבדיה היה השחקן שצבר הכי הרבה דקות משחק בליגה כולה עד לאותו הרגע. ואלה לא סתם דקות של לעמוד בפינה, אלא דקות של עומס גופני עצום בהן הוא גם מוביל הכדור העיקרי של פורטלנד, גם המוציא לפועל המרכזי, גם השחקן שחודר לסל הכי הרבה בליגה, וגם מהמובילים בזריקות עונשין וסחיטת עבירות. בודדים לאורך ההיסטוריה מסוגלים לסחוב עומסים כאלה לאורך זמן.

ופורטלנד עצמה, למרות התקופה המצויינת, היא עדיין קבוצה צעירה, קצת רזה בכישרון, שאיבדה את המאמן שלה בתחילת העונה (צ׳ונסי בילאפס, שמושעה בעקבות חקירה בנוגע להימורים), שסוחבת רשימת פציעות מהארוכות בליגה העונה, ובסך הכל כולם הסכימו שהיא ״מקדימה את ציר הזמן שלה"

מצד אחד, זו דרך יפה להגיד ״הלו, מאיפה צצתם עכשיו? אתם לא באמת כאלה טובים״. מצד שני, אפשר גם לפרש את זה כמחמאה - כי זה אומר שלפורטלנד יש ציר זמן. ואם יש משהו אחד מרכזי שאוהדי הטרייל בלייזרס יכולים להיאחז בו כרגע, בעיצומו של מה שנראה כמו משברון, זה בדיוק זה: יש לקבוצה הזו עתיד.

עבור קבוצה שלא הייתה בפלייאוף מאז 2021, שניצחה רק 21 משחקים בעונה שלמה לפני שנתיים, שאיבדה את המאמן שלה בסקנדל מטלטל כבר בתחילת העונה, ש״הכוכב״ הצעיר שנבחר שלישי בדראפט 2023 (סקוט הנדרסון) עוד לא שיחק דקה העונה, ושלא תראה את דמיאן לילארד חוזר למדים עד העונה הבאה - עצם העובדה שיש לה ליבה צעירה ואיכותית, מקום מתחת לתקרת השכר, ויכולת להיראות מצוין העונה מול כל קבוצות הצמרת במערב, היא שינוי אמיתי בגורלו של מועדון NBA.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ושלא נדבר על זה שיש להם גם, נו… איך קוראים לזה? אה. אולסטאר.