הדרבי הוכיח: הכדורגל הישראלי חזק - גם מאיומי תקיפה באיראן

הקמפיין המביש של מכבי תל אביב בליגה האירופית לא היה הכתם היחיד שרובץ על ההיסטוריה של המועדון ביבשת. קדם לו קמפיין איום ונורא בליגת האלופות ב-2015/16, לטעמי הרבה יותר גרוע מה-"0 נקודות, 0 שערים" של מכבי חיפה בצ'מפיונס ב-2009/10.

הקמפיין של מכבי תל אביב הוכיח: הכדורגל הישראלי חי בסרט | עמיר פלג

באופן כללי, משחקי יום חמישי של מכבי תל אביב הפכו לנקודה נשכחת ברמת שלב הבתים באינטרטוטו, אליו היו הקבוצות הישראליות משתבצות בכל קיץ בשנות ה-80. 

הטור מהבוקר של חברי ורעי עמיר פלג, שיקף היטב את הבושה הזאת. קשה להתווכח עם הפרש שערים 22:2, נקודה אחת ומקום 36 ואחרון - הרחק ממה שנראה כמו איזושהי רמה שיכולה לדגדג את אירופה.

ההיבט הרחב יותר

"האלופה שלנו, ברוב המשחקים ככולם, נראתה יותר כמו קבוצת נוער שהתמודדה מול בוגרים. לאו דווקא בתוצאה, אלא בעיקר באינטנסיביות של המשחק. הפערים ממש לא התבטאו רק בשערים", כתב - וצדק. 

אלא שאי אפשר להתעלם מהקונטקסט הרחב יותר. הכדורגל הישראלי שרוי בטראומה מתמשכת מאז ה-7 באוקטובר, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי מכבי תל אביב, שמבלה בטיסות ובמסעות מפרכים זו השנה השנייה ברציפות.

אין כדורגלן בארץ שחווה עומס גדול יותר מדור פרץ כשמשקללים עשרות מסעות שעוברים בין מכבי תל אביב, לנבחרת בבאצ'קה טופולה ולעוד ערים שונות ומשונות באירופה. אשתקד, מכבי תל אביב יצאה בעור שיניה עם אליפות, השנה העסק כבר היה גדול עליה. 

כמובן שאי אפשר להתעלם גם מהסיבות המקצועיות האובייקטיביות שהפכו את מכבי תל אביב לקבוצה בינונית גם בליגת העל. הסגל שנבנה לא מספיק טוב מלכתחילה, שחקני מפתח כמו אושר דוידה ושגיב יחזקאל ירדו בכושרם ובמעמדם, הזרים לא טובים וסאגת ז'רקו לאזטיץ' נמתחה זמן רב מדי. ייתכן שללא האידיוטים שירו זיקוקים על ביתו פיטוריו היו מוחשים והעונה הייתה מקבלת תפנית, אבל גם זה לא היה מונע את הפיאסקו האירופי. 

הכדורגל הישראלי מתרחק מאירופה, אבל אומדן יותר ריאלי לגביו נקבל כשהקבוצות יחזרו לארח כאן. סביר להניח שלו מכבי חיפה, הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים היו משחקות בישראל, לפחות אחת מהן הייתה מגיעה לשלב הבתים של הקונפרנס ליג, וכנראה שמכבי תל אביב הייתה מגרדת יותר מנקודה אחת. 

התשובה לפלג

השורה התחתונה של פלג הייתה שהכדורגל הישראלי לא שווה את ההתייחסות התקשורתית אליו. "הגיע הזמן שגם התקשורת תוריד כמה וכמה טונים, ותפסיק להתלהם ולהתלהב אחרי כל משחק בין 'הגדולות של הכדורגל הישראלי'. כך גם לגבי הפרומואים הפומפוזיים ועתירי הסופרלטיבים לקראת שידורים של מפגשים ביניהן. גודל, כפי שחשו העונה על בשרן אימפריות הכדורגל המקומיות, הוא דבר מאוד יחסי".

קשה ללמד סנגוריה על הכדורגל הישראלי בשבוע שבו תובע ההתאחדות רוצה להכניס את עירוני טבריה לאוברדראפט עצבני של נקודות ומועדון שלם - קריית ים, נחשד במכירת משחקים. ובכל זאת, מה שקרה ביום שני בבלומפילד, הוא התשובה לפלג.

כן, צריך להתלהב אחרי משחק בין הגדולות של הכדורגל הישראלי, ולו משום שהוא מייצר פרץ רגשות שקשה למצוא בכל מקום אחר. צריך להתלהב מכל משחק בין הגדולות של הכדורגל הישראלי, כי בכל משחק כזה נמצא אדם ששהה חודשים או שנים בשבי החמאס, והנוכחות שלו מוציאה את המיטב מכולם, גם מהקהלים המושמצים ביותר. 

הדרבי כדוגמה

האירוע של יום שני בבלומפילד הוא סיבה נוספת להתלהב. הדרמה בדרבי הפכה לאחת משיחות השבוע וחדרה לכל מקום במיינסטרים הישראלי, לצד איומי התקיפה באיראן. 

ביום שלישי הייתי אמור לנסוע לניחום אבלים עם חבר, אוהד הפועל תל אביב. עברו שעות ארוכות עד שהשיב לפניית האשרור שלי לנסיעה. בערב כתב "מצטער, אחי, הייתי ער עד 4:30 לפנות בוקר, קרסתי". הוא חגג ברוטשילד יחד עם אלפי אוהדים אחרים. 

לא היו בשנים האחרונות, ואולי מעולם, חגיגות אליפות אחרי ניצחון ליגה אחד, ומה שהיה ביום שני הוא חגיגת אליפות, לא פחות מכך. הניצחון הראשון בדרבי אחרי 12 שנה, ובמיוחד הדרך המיוחדת והכל כך לא הגיונית אליו, הוציאו פרץ רגשות שגם חברי האולטראס האדוקים ביותר כנראה לא ידעו שקיים בהם. 

האם זו תגובה מוגזמת ומגוחכת? לצופה מהצד אולי כן, אבל זו תגובה של אוהדי כדורגל אמיתיים, כאלה שרואים את הילדים שלהם בוכים לראשונה מאושר ולא מעצב, שהולכים בגאווה עם צעיף אדום לבית הספר. את זה לא התקשורת היא שיצרה. 

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות