עד לפני שבועות לא רבים, הריצה של בית"ר ירושלים בצמרת נראתה כמו גימיק. גם אחרי ה-2:6 הגדול על מכבי תל אביב לא הייתה תחושה שזו קבוצה לאליפות. גם במועדון עצמו לא האמינו.
אבל בית"ר גילתה בחמשת השבועות האחרונים לא מעט אופי, עם שמונה ניצחונות רצופים בליגה ובגביע. שישה מהם היו על חודו של שער, שלושה בתוספת הזמן. זה נתון מטורף שלכל אורכו כתוב "רצים לאליפות". היריבה שלה, כמאמר הקלישאה, היא בראש ובראשונה עצמה, שכן המועדון הזה לא התנסה במאבק אמיתי על התואר לאורך שני עשורים כמעט. היריבה הנוספת היא הפועל באר שבע.
אז בואו נדבר רגע על באר שבע. ההפסד בבלומפילד להפועל תל אביב שוב הנציח את הבעיה שצצה אצלה בערך באותו הזמן שבו בית"ר החלה לנסוק – חוסר היכולת להרוג משחקים. אמש מול עירוני קריית שמונה הוצפו שוב הבעיות. מה שהיה אמור להסתיים עם שלוש נקודות קלות הפך לקרב מיוזע, שבסיומו כדור שנתקע בקורה העניק לסגנית המוליכה את הניצחון.
הבעיה העיקרית של באר שבע היא ההגנה. ב-20 מחזורים היא ספגה 20 שערים, רק שמונה פחות מבכל העונה שעברה. מיגל ויטור הוא לא מה שהיה (אגב – שני הצהובים שספג היו מופרכים), גם אופיר דוידזאדה אחרי השיא, הגרזן של ונטורה קהה בהרבה ודיופ נראה כמו פלופ רציני. הקישור האחורי מוציא להתקפות, אבל גם מרבה לאבד ולהשאיר את החולייה האחורית חשופה. לכך תוסיפו את האנרגיות העצבניות ביציעי טרנר ותקבלו מתכון לעוד עונה ללא תואר.
ובכל זאת, אתה טוב כמו המאזן שלך ובאר שבע, לפחות עד הערב, מובילה את הטבלה. עם כמעט חצי עונה לשחק וכשהעמידות של בית"ר עדיין טעונת הוכחה, באר שבע היא עדיין ה-מועמדת לזכייה. השאלה היא אם תצליח במקומות שנכשלה בהם בשנים האחרונות, כמו רכש מדויק בחלון ינואר ומפגן אופי במחזורי ההכרעה, כדי להחזיר לטרנר את הצלחת. כרגע, לפחות, הדרך עוד ארוכה.
במכבי חיפה מנפחים את המציאות
חייהם של אוהדי כדורגל יוצרים משוואות לוגיות מופרכות ומודעות לעצמן. למשל, "אם בית"ר ניצחה את ברצלונה אבל הפסידה לבני ריינה, בני ריינה קבוצה יותר טובה מברצלונה". על בסיס התאוריה ההומוריסטית הזאת, ניתן לקבוע שמכבי נתניה, שהביסה את מכבי חיפה 1:4, טובה בשש דרגות ממכבי תל אביב, שהוכתה בסמי עופר באותה תוצאה.
בכל עונה אחרת זו הייתה בדיחה, אבל לא ב-2025/26. כאן דווקא מצטמצם מרחב האבסורד. מכבי נתניה לא טובה ממכבי תל אביב בשש דרגות, אבל ספק אם כרגע היא נופלת ממנה, או ממכבי חיפה. בטבלה הפנימית ביניהן נתניה, אותה קבוצה שזה עתה פיטרה מאמן ונכון לעכשיו אפילו לא בפלייאוף העליון, מובילה בגדול. מישהו יכול לטעון שהיא משקרת?
בדיוק לפני סיבוב, אחרי הפסד הבית לנתניה, פוטר דייגו פלורס וברק בכר מונה. הפתיחה החיוורת כמעט קברה את הקאמבק, ההמשך המעודד עורר אותו לתחייה עד רגע השיא – ה-1:4 על מכבי תל אביב ביום ראשון שעבר. לאחר הניצחון הזה החלו להישמע קולות ברוח "בעונה הבאה עם בכר זה ייראה אחרת".
האמת היא שזה היה ניצחון מוצדק, אבל כזה שקיבל נפח מקרי לחלוטין בעקבות ההתפרקות, ולא בפעם הראשונה העונה, של האלופה. האם אפשר להשליך ממנו על העונה הבאה? בחיפה, על התקשורת הפנאטית שלה, תמיד יהיה מי שמנפח את המציאות, לטוב ולרע, אחרי משחק אחד.
ואז מגיעה המציאות. אתמול (שבת) בנתניה הוכח שוב שלמרות רצף התוצאות הטובות, הבעיות רחוקות מפיתרון, זו עדיין קבוצה בינונית שנבנתה לא טוב, עם זרים שלא ממש מוצאים את מקומם בקבוצה. לפעמים יש כדורגל טוב ולפעמים לא, אבל סף השבירה היה ונותר נמוך. מה מכבי חיפה יכולה ללמוד מהעונה הזאת? בעיקר שהיא עגומה, עצובה ואין להסיק ממנה שום מסקנה חיובית לגבי העתיד.
מכבי תל אביב מחפשת שקט על הקווים
דרבי הגביע לפני שבועיים היה נקודת אור בעונה החבוטה של מכבי תל אביב. האור הזה כבה במהרה עם הרביעייה המביכה בחיפה, ולפני שהספקתם לומר "לירן רוטמן" מגיע עוד משחק עם היריבה העירונית חדורת המוטיבציה. האתגר של ז'רקו לאזטיץ' כפול ומכופל: לא רק שיעלה עם סגל חסר, פצוע ומרוט מהעונה המפרכת, הוא גם צריך, שוב, למנוע גדיעת רצף של קרוב ל-12 שנה בלי ניצחון אדום בדרבי.
הפסד של מכבי תל אביב יציב את הנהלתה בפני אתגר לא פשוט. מאז תקרית הזיקוקים בנובמבר, נראה שמיטש גולדהאר מנהל מאבק כוחות עם האוהדים. האם ללא אותו אירוע בזוי מכבי תל אביב הייתה נפרדת מהמאמן שלה? לא בטוח, אבל נראה שמאז הוענקה לסרבי תעודת ביטוח.
להחלטה להשאיר את לאזטיץ' יש זווית נוספת. בעידן גולדהאר מכבי תל אביב החליפה במהלך העונה מאמן שבע פעמים (לא כולל פאקו אייסטרן, שהגיע לפני בעיטת הפתיחה בליגת העל). זה נע בין הצלחות יחסיות (פיטר בוס, פטריק ואן לוון) לכישלונות מהדהדים (ליטו וידיגל, אייטור קראנקה). רק שניים מהם, מוטי איוניר וואן לוון, המשיכו לאחר הקיץ והתוצאה ידועה – הם לא צלחו את הסיבוב הראשון של העונה העוקבת.
צירוף איש מקצוע במהלך העונה הוא סיכון לשני הצדדים. מאמנים גדולים (כמו ז'ליקו אוברדוביץ' או פפ גוארדיולה) תירצו זאת בכך שהם צריכים זמן כדי לבנות קבוצה, אבל האמת הפשוטה היא שגם אם לא התווית את הדרך לכישלון, עדיין רב הסיכוי שהוא ידבוק בך. מצד ההנהלה, אף מאמן זר לא יסכים להגיע לחצי עונה, והדרישה לחוזה מוגדל מתבררת, בדרך כלל, כנטל כלכלי.
על פניו, האפשרויות העומדות כרגע בפני מכבי תל אביב הן השארת לאזטיץ', מסירת המפתחות לדן רומן או למנהל מחלקת הנוער גדי ברומר, או בכל זאת איתור והחתמה של מאמן זר (בעבר נשללה האופציה של מחליפי קבע ישראלים). תוצאת הדרבי הקרוב עשויה לרמוז לנו על מערכת השיקולים של המועדון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו