אחד התסריטים שראיתי לפני ההתמודדות בין מכבי תל אביב לפנאתינייקוס היה שארגין עתמאן לא יסיים את המשחק. ראיתי אותו עושה "ארגין עתמאן ומוצא את הדרך לעזוב את הפרקט באמצע - דבר שכבר קרה לו בעבר. ההצהרה שלו בראיון לפני המשחק, שאם יקללו אותו הוא יקום וילך, רק חיזקה את התחושות שלי. אני ראיתי את המשחק הזה הולך למקומות אחרים. קבלת הפנים לה זכה, בתוספת הפתיל הקצר שלו, נראתה לי כמו מתכונת לדרמה מצידו.
להפתעתי, זה לא קרה ועתמאן היה שם מכדור הפתיחה ועד הסיום. למרות שכל ההיכל היה עליו והוא קיבל כל ״ברכה״ אפשרית הוא שמר על קור יחסי ועוד כמעט ניצח את המשחק. את הטענות שלו, והיו לו הרבה, הוא שמר למסיבת העיתונאים ולראיונות בסיום.
מה שכן, באופן די צפוי, הוא בכל זאת עשה "ארגין עתמאן". זה היה שלוש דקות לסיום עם תרגיל השעונים והתלונה שהוגשה תוך כדי משחק. מאמן פאו הוא אלוף בלנצל מצבים שלא ממש קשורים למה שקורה על הפרקט כדי לייצר יתרונות, בין השאר כדי לעצור מומנטום של היריבה. בסופו של דבר, זה לא עבד לו.
עתמאן הוא טיפוס לא אהוד בלשון המעטה, אבל הוא היה ונשאר מאמן כדורסל מצוין. אם מדברים על המאמן הטורקי מקצועית אז צריך לומר שלמרות ההמולה, היה לו משחק לא רע בכלל. הוא הגיע נחות ומוגבל למשחק בגלל החיסרון של קנדריק נאן וצ׳די אוסמן. חיסרון של ה-MVP המכהן הוא הרבה יותר משמעותי מאשר החיסרון של לוני ווקר במכבי.
זה היה מתכון עבור פאו לקבל בראש אבל בפועל זה היה משחק שהגיע לזריקה אחרונה. עתמאן הצליח להשליט את הסגנון שלו והגיע למצב שג׳ריאן גרנט הגיע לזריקת השלוש הפנויה בקריירה שלו - והחטיא.
לא פחות שמכבי ניצחה את המשחק הזה, יד אליהו ניצח אותו. בכל המשחקים האחרונים בבית היא ניצלת מזריקות שלוש בסיום ומנצחת משחקים. שוב ראינו את כוחו של האולם הביתי של הצהובים. אם הייתה מתחילה את העונה בבית, סיכוייה להגיע לפלייאין היו טובים, למרות שהיא כבר העמידה קבוצות הרבה יותר טובות בעבר.
