עומד על קו השער אופק מליקה ורצף על חלל יושב לו על הכתפיים, עולם ומלואו. הוא מביט עליו, לא מהסס לשנייה, הרגליים שלו עוזבות את הקרקע, הרצף הזה של 12 שנה של ניצחונות נושא אותו ועם היד הוא מעיף את הפנדל של לירן רוטמן. אירוע קוסמי, התעלות שמימית, נקודה בזמן שהכל קפא, הכל עמד - היקום כולו עמד שם. לא בגלל טראמפ, לא בגלל איראן, אפילו לא בגלל הרצון של הממשלה לשמור על עצמה - רצף בן 12 שנה, שליטה עירונית, המשחק הגדול ביותר בישראל.
אופק מליקה ברגע אחד בזמן, משנה את כל האירוע - ומשם עולם ומלואו. עולם שלם, ניצחון שהוא יותר מכרטיס לרבע הגמר, יותר מדחיפת אנרגיה, אי אפשר בכלל לכמת אותו. אושר, התעלות, איך אפשר להכחיש את התקיימות האלוהים אחרי אירוע שכזה? אי אפשר, הוא היה שם עם מליקה, ועם איתי בן חמו ומכבי שלחה את הפועל לעמוד בפינה, לבד, בחושך, להביט על עצמה ולהבין את עומק השבר.
כי אם היה משהו שאותי שיגע בחודשים האחרונים זה הסיפור שהם סיפרו אודות הדרבי שפוצץ, ד"ש לאוהד הפועל שנחת ממילאנו עם אבוקות. הסיפור היה אודות הפספוס של ההזדמנות. המסוגלות האדומה, 12 שנה הם לא מצליחים וזו הייתה המשטרה של בן גביר, מנספורד, המנהלת, ההתאחדות, בתי המשפט, אופ"א, פיפ"א וגם פוטבול מנג'ר שמנעו מהם לנצח את הדרבי שפוצץ. נרטיב קלאסי של מלכת הבכי. אם רק היו נותנים לה לשחק, הפער הזה שלה מול המציאות.
הכל מנורמל
עם תחושה הפספוס המדומיינת היא הגיעה לדרבי הגביע כשמכבי עוד במצב רע יותר מאשר היא דמיינה לפגוש. הכל היה שם בשביל הפועל, אפילו משפחת ספרא נחתה בשביל להרגיש. זה האווירה הביתית שלה, השיפוט הביתי בחסות ספיר ברמן (אם זה הכי טוב שיש לאיגוד להציע, אני באמת מבין כמה המצב חמור). אותה ספיר ברמן שהרחיקה את רועי משפתי מול בית"ר, אותה ספיר ברמן דאגה לפנק את שחקני הפועל במשחק שנוח להם. הם יפרקו, הם יזעמו והיא תנרמל להם הכל.
פלקאו יבעט לדור פרץ בגב? שחק, מה אתה מתלונן. מרכוס קוקו צריך לקבל צהוב שני לפני ההרחקה המוצדקת של רביבו? לא היום, ועל מה אתם בוכים בכלל. הכל היה ביד של הפועל, ככל שהיא הרגישה מסוגלת יותר - זה רק העצים את העונג. כמעט שעה מול 10 שחקנים בצהוב, וזה 10 רק כי טייריס אסנטה ומוחמד עלי קמארה האדירים הרגישו כאילו אין חיסרון מספרי. אבל עדיין היה שגיב יחזקאל על המגרש והרחקה של רביבו.
הכינו את התפאורה שם בחודורוב, אליניב ברדה כבר קיבל את התואר מנתץ השלשלאות, מחייה הדרבי והאב הרוחני של שבעת הממלכות. בתוך כל זה, הפועל לא הצליחה לייצר כלום, מלבד עצירה טובה של מליקה בתוספת הזמן כשכל שער 5 מאחוריו. מצב אחד, בשעה שלמה, מישהו שם באמת היה בפער בתפיסה בנוגע למסוגלות ברגעי האמת.
ואם נחזור לרגעים במחצית הראשונה, מדהים להבין את הפער בין איך שהם תפסו את עצמם למצב השברירי של מכבי כרגע. כי מכבי, זו שהספידו, שחשבו שהיא שווה להפועל, הדביקה את הקבוצה של ברדה במחצית הראשונה עד לרמה שסתיו טוריאל ורוי קורין הפכו לאנשי גדר. הם עברו את החצי רק באישור ספיר ברמן.
כתישה בעשרה שחקנים
מכבי המושמצת, זו שגימדו לעיתים בצדק, כתשה את הפועל. היא סבלה מיום חלש של אושר דוידה, כדרורים מיותרים של השחקנים שלה - אבל בכדורגל, היא כתשה אותה. הדביקה אותה לאחור, לא להאמין שהם דיברו על מסוגלות, ניתוק ברמה אחרת.
ומה לגבי השחקנים בצהוב? מליקה היה אדיר, עוד לפני בעיטות הפנדלים. מכבי קיבלה שוער שיוצא לכדורי גובה, ששולט ברחבה, שיורד נכון ומגיב, שיוזם. הפנדלים היו רק הממתק, רגע שהוא יכניס לקלטות. זה אירוע היסטורי, היסטרי, בלתי נשכח.
לידו סייד אבו פרחי. אני לא יודע מה הולך לקרות ברמת התקיפות ומלחמות בסוף השבוע הקרוב, עם אבו פרחי הייתי יוצא לכל קרב. הבן אדם ירק דם, נתן הכל, כל קלישאה נכונה פה. בן חמו נכנס ועם קרח בוורידים היה שם עם פנדל עצום, כמוהו גם מדמון, סיסוקו ואיתמר נוי. השחקנים של מכבי היו שם ברגעים שהכל היה קשה, הם לא הורידו ראש, הייתה שם אמונה שאם זה מגיע לפנדלים הם מנצחים ואם יחזקאל היה עוזר למכבי בתוך ההארכה יש מצב שהיינו חוגגים גם לפני (איך הוא לא מסר למדמון? איך?).
מכבי הגיעה לעונה הזו כשהיא מאבדת לא רק איכות ברמת כדורגל, אלא איכות ברמת מנהיגות וקילומטרז' בצהוב. זהבי, קניקובסקי, פטאצ'י, נחמיאס ועוד. משחק כמו אתמול, שהוא אחד מאירועי הדרבי הגדולים ביותר שאני חוויתי - בטח בטופ 3, יכול לייצר לה דור חדש של מנהיגים, כאילו שידעו לנצל את החלל ולתפוס יותר נפח.
וזה בדיוק מה שמכבי צריכה. כמו שהיא הייתה צריכה את השער של וארלה שייתן לו ביטחון, כמו שהיא שיוועה למספר 10 כמו קרווין אנדרדה שישחרר אותה מפקקים, מכבי צריכה עוד מנהיגים ליד דור פרץ. היא בטח צריכה אותם עכשיו, ברגעים שהכל על השולחן.
זה היה רגע עצום, להרגיש את הקהל בצהוב חוגג, עם השחקנים, עם כולם. זה רגע שיכול להיות התפנית, הדבק שידביק את הסגל הזה וישים מאחור את התקופה הרעה, את המשבר, את הכעסים. עכשיו מכבי צריכה להתפקס, היא קיבלה את הרגע שידליק אותה עם אירוע מכונן בבלומפילד, עכשיו רק צריך להמשיך בסמי עופר. נתתי את הלב שלי אתמול בלילה לאופק מליקה, לאבו פרחי, לבן חמו, לווארלה, לטוטי אנדרדה - והם נתנו לי בחזרה אירוע שאני לא אשכח בחיים.
