דם, יזע, דמעות ועידו שחר. זה היה המתכון של מכבי תל אביב אתמול (ראשון) למפגש מול בני סכנין בצהרי היום בבלומפילד. משחק שעל פניו כולנו כבר ראינו, דמיינו וחווינו. משחק שהוציא מכל אוהד צהוב תסכול, עצבים וזעם על בזבוזי הזמן, ותחושה שאין מה לעשות, שההפנינג אשם בהכל וחייבים להפסיק אותו מטעמים של מעלה. זה היה משחק שממנו צריך לקחת שלוש נקודות ולהתקדם, לייצר את הרצף המיוחל הזה.
לא ליפול שוב להרגלים הרעים. הוא הסתיים בצורה מתוקה, עם ניצחון שני ברצף וגם שער נקי, וזה חתיכת אירוע בעונה הזו. מכבי לא הייתה צריכה באמת הרבה, היא הייתה מינימלית. מינימלית ביכולת, מינימלית בכמות המצבים שיצרה. הכל היה ברמת המינימום.
רוי רביבו ועידו שחר תרגלו את זה כמה דקות לפני השער. הפעם הראשונה הסתיימה בנגיחה של הקשר מעל השער, בתרגול השני הוא כבר פגש את הרשת ונתן אוויר. המינימליות הזו הספיקה אתמול, מול יריבה שעשתה הכל כדי שכדורגל לא ישוחק. גם כשמכבי החזירה לה את הכדור בעקבות פציעה של אחד משחקני סכנין, היא ניצלה את זה כדי לצאת קדימה. טל בן חיים הפרשן בטח הרגיש לא בנוח, כנראה שעוד בלון של אוויר חם התפוצץ.
מינימליות שלא תספיק
המינימליות הזו לא תספיק בהמשך, אבל היא כן יכולה לייצר ביטחון. מכבי של אתמול הייתה הכל חוץ מחדה. היא לא הצליחה להציב את השחקנים שלה בעמדות שנוחות להם. היא התקשתה להרים קצב, גם בנקודות שבהן היה ממש צורך לעשות זאת. לזכותה ייאמר שהיא לא אפשרה לסכנין להגיע לאף מצב ממשי, ועדיין נדרש ממנה ליותר.
עידו שחר, מלבד השער, היה מפוזר, מבולגן ולא סייע למכבי לשלוט במרכז המגרש. טייריס אסנטה לא הצליח לעזור לאושר דוידה, שנראה כמי שמתקשה לעזור לעצמו. גם שגיב יחזקאל, שנכנס במקומו, היה בגדר נוכח נפקד. הליו וארלה, שהיה טוב במחצית הראשונה למעט המסירה האחרונה, התקשה מאוד במחצית השנייה.
יונס מלדה, כן, יונס מלדה, הפציע עם דקות של אנרגיה, לחץ וגישה שאפשר להעריך, בטח אחרי הזמן הממושך שבו היה במקפיא. במצב הנוכחי של מצבת החלוצים של מכבי, לפסול אותו על הסף עלול להתברר כטעות.
גם זו יכולת שצריך להעריך
אלעד מדמון עבד, חילק כדורים וניסה לייצר לחץ, אבל גם מבנה הלחץ של מכבי התפרק לא פעם מהר מדי. זה גם עניין של חוסר ביטחון, אבל גם משהו במבנה עצמו שדורש התאמות. לא רק השחקנים של מכבי חסרי ביטחון, ניכר שגם המאמן שלה כזה.
רצף של תוצאות רעות, כדורגל פושר ואווירה לא טובה הם לא אקלים לביטחון מוגבר, בטח כשהמבוגר האחראי אתמול על הדשא היה רז שלמה, בן 26. כשהשחקנים האיכותיים ביותר בסגל, כריסטיאן בליץ', מוחמד עלי קמארה, דור פרץ ויון ניקואלסקו, חסרים, גם לקחת את המשחק בצורה שמכבי לקחה אותו אתמול זו יכולת שצריך לדעת להעריך.
זה הגיע באיחור, אחרי יותר מדי משחקים בליגה, אבל טוב שזה הגיע.
להקריב את הקמפיין האירופי
והנה מגיע חודש שיש לו פוטנציאל להצית מחדש את כל העונה של מכבי. דרבי בגביע, משחק בסמי עופר ואז גם דרבי ביתי בליגה. וכן, צריך להקריב את המשחקים באירופה. לא משנה מה יגידו כרגע, צריך להקריב אותם. הסיכוי אבוד ואין ברירה.
הכל קורה בתוך חודש ינואר, כשהחלון נפתח אוטוטו. אם יש משהו שמכבי צריכה, זה תגבור של שחקנים שידעו להרים את האירוע, בטח ברמת המנהיגות. החזרה של קמארה חשובה, מסיכה שתשמור על הפנים והרגליים של בליץ' תעזור, וגם חלוץ שמסוגל לעמוד בלחץ הרבה יותר טוב ממדמון וסייד אבו פרחי. בנוסף, שחקן נוסף שמסוגל לתת לה אחד על אחד, בין אם זה מהמרכז או מהכנף.
הגנתית, מכבי די מסודרת ברמת הסגל, והיא כן צריכה להמשיך להיות יותר סולידית. הדרך שלה להתקדם תהיה לנצל את אחוזי השליטה בכדור כדי לייצר יותר מצבים ולהיות הרבה יותר מאיימת על היריבות. זה צריך להגיע דרך שחקנים שיהפכו אותה לפחות מאומנת ופחות צפויה.
מכבי הנוכחית עושה את מה שהמאמן שלה אומר לה לעשות, ואם יש משהו שיכול לאתגר גם את ז'רקו לאזטיץ', זה שחקנים עם קבלות, כאלה שיודעים לקבל החלטות במגרש שהן לא תמיד בדיוק מה שהמאמן מבקש. זו איכות אמיתית.
הרי אפשר לתרגל בקריית שלום סיטואציות עד מחר, אבל האיכות האמיתית (עיינו ערך מילסון וגם ווסלי פטאצ'י) הגיעה מפעולות אישיות ששברו את המבנה של הקבוצה שלהם. כך מכבי הפכה לפחות צפויה והרבה יותר מסוכנת. מכבי הנוכחית צריכה לבנות מחדש את ההרתעה שלה. עכשיו יש לה את הפועל, וכל מה שהיא צריכה זה לשדר עסקים כרגיל ולשמור על הרצף, בתקווה שהפעם המשחק גם יתחיל וגם יסתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו