רובן אמורים קרס במנצ'סטר יונייטד, אבל הכישלון הוא של המועדון

הפיטורים של רובן אמורים ממנצ'סטר יונייטדלא הפתיעו אף אחד. ההודעה הלקונית של המועדון על סיום דרכו פורסמה היום בבוקר (שני), פחות מ-24שעות לאחר שהמאמן הפורטוגלי אמר במסיבת העיתונאים בסיום ה־1:1מול לידס: "אני המנג'ר של הקבוצה, לא המאמן".

אמורים שם על השולחן את יחסיו המעורערים על המנהל המקצועיג'ייסוןווילקוקס, ובלי לנקוב בשמו העביר לו מסר ברור: אל תתערב לי בעבודה. "לא קוראים ליטוכל,מוריניואוקונטה, אבל אני המנג'ר. כך זה יהיה ב־18החודשים שנותרו לי בחוזה, או עד שההנהלה תחשוב אחרת", הוא הוסיף–וחרץ את גורלו.

בפועל, אמורים פוטר בשל התוצאות הגרועות, או כפי שנאמר בהודעה הרשמית: "ההנהלה לא ראתה מספיק סימנים לאבולוציה של התקדמות". היה זה ניסוח עדין לסיכום הקדנציה של אמוריםבאולדטראפורד- היא הייתה כישלון חרוץ.

במהלך כמעט14החודשים בתפקיד, הוא רשם38.1%הצלחה,שכללורק24ניצחונות ב־63משחקים, שבשליש מהם הפסיד. מאז שאלכס פרגוסון פרש מניהול הקבוצה במאי2013, היוליונייטד10מאמנים, ורק לאחד מהם, הגרמניראלףרנגניק, היו אחוזי הצלחה גרועים יותר מאשר לאמורים (37.9). מעבר לכך, יונייטד סיימה את העונה שעברה במקום ה־15, אחרי שאמורים הגיע בנובמבר, והפסידה בגמר הליגה האירופיתלטוטנהאםהמביכה קצת יותר.

געגועים לפרגוסון

מיותר לציין שבכמעט13השנים שעברו מאז שסר אלכס החליט לסיים את דרכו, אף אחד לא הצליח להיכנס לנעליו הענקיות, וזה כולל מאמנים דגולים כמו לואי ואןחאלוז'וזהמוריניושסיימו את דרכם במועדון בקול ענות חלושה. אבל, משמעות הפיטורים של אמורים גדולה בהרבה מסיום דרכו של מאמן שלא עמד בציפיות. למרותההכחשות,הואפוטרמאחרולאהיה מוכן לקבל בהכנעה את תכתיבי ההנהלה והמנהל המקצועי.

אז נכון, מי שקובע הוא הבעלים, וזו זכותה הלגיטימית של ההנהלה לפטר מאמן שלא מיישר קו, אבל חייבים גם לומר: מדובר בסגנון ניהול כושל, שבו למנהל המקצועי יש יותר כוח והשפעה מאשר למאמן. יש אולי ענפי ספורט אחרים במדינות אחרות שם השיטה הזו יכולה להצליח, אבל בכדורגל, ובטח באנגליה, זה פשוט לא עובד.

כשפרגוסון היה המנג'ר ביונייטד הוא קבעהכל: שיטת משחק, בניית סגל, העברות שחקנים, מינוי האנשים בצוות המקצועי ואפילו בצוות הרפואי. הוא היה האיש שקבעהכל, והתוצאות היו מדהימות:13אליפויות,2גביעי ליגת אלופות,5גביעים אנגליים,4גביעי ליגה, וזו רק רשימה חלקית.

אבל הזמנים השתנו, ההנהלה השתנתהושיטתהניהולאיתה.עכשיוהמנהלים הם שקובעים כמעטהכל,וה"מנג'ר" נשאר מנהל רק בתואר.תכל'סהוא נשאר מאמן ולא יותר. אין לו כמעט מילה בכל מה שקשור לרכש ולפעמים מתערבים לו גם בהחלטות המקצועיות.

לקחת אחריות

זה בדיוק מה שקרהבצ'לסיוהביא לפיטוריו בשבוע שעבר שלאנזומארסקה, המאמן שהוליך את ה"בלוז" לזכייה בגביע העולם למועדוניםובקונפרנסליג רק לפני חצי שנה. ואכן, מה שקרה במנצ'סטר יונייטד מזכיר מאוד את מה שהתחולל מאחורי הקלעיםבסטמפורדברידג': מאבקי כוח בלתי פוסקים בין המאמן להנהלה ולבעלים.

המקרה שלצ'לסיהואאפילוקיצוני יותר, מאז שהמיליארדר האמריקניטודבוהלירכש את המועדון. הקו המנחהבצ'לסיהואש"הפרוייקטהוא המלך", והוא כולל רכש של עשרות שחקנים צעירים, החתמתם על חוזים ארוכי טווח, והכל מתוך מחשבה עסקית: איך להגדיל את שורת הרווח.

האסטרטגיה הזו כוללת גם רוטציות נרחבות בהרכב, כדי להגדיל את ערך השוק של השחקנים–גם אם זה לא מתאים לראייה המקצועית של המאמן.מארסקההתנגש שוב ושוב עם הנהלת המועדון והמחלקה הרפואית בנוגע לבחירת שחקנים, רוטציות וניהול פציעות, ולא היה שלם עם שיטת העבודה הזו. גם לא הייתה לו השפעה על מדיניות ההעברות, כמו שקורה במועדונים כמו ארסנל, מנצ'סטר סיטיואסטוןוילה.

זה לא מקרי ששלושת המועדונים האלה מפגינים יציבות רבה יותר הודות לשרשרת פיקוד ברורה ואסטרטגיה מגובשת. שםהמנג'ריםפפגווארדיולה,מיקלארטטהואונאיאמרי מקבלים את מלוא הסמכויות ואין מנהל מקצועי שיערער עליהן. כולם מאוחדים מאחורי החזון ארוך הטווח של המועדון. לכן הם גם שורדים שנים בתפקיד, וגם כשיש תקופות פחות טובות, ההבנה היא שהיציבות הניהולית היא מעל לכל.

אוהדי מנצ'סטר יונייטד מיואשים. הם לא רואים אור בקצה המנהרה. כל שנה או שנתיים מגיע מאמן חדש, אבל אין התקדמות או סימן לדרך חדשה. עד שבהנהלה לא יבינו שהם האשמים העיקריים, שאם לא ישנו את האסטרטגיה מן הקצה אל הקצה, שום שינוי של ממש לא יקרה - והם ימשיכו לראות את "השכנים הרעשניים" חוגגים שוב ושוב, גם אחרישגווארדיולהיעזוב.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות