זה היה הפוך על הפוך. מכבי תל אביב הגיעה עם רצף הניצחונות הארוך ביורוליג למפגש עם באיירן מינכן, שהייתה עמוק במקום האחרון בטבלה ובתוך משבר עם תשעה הפסדים רצופים. זה היה אמור להיות באנקר צהוב. בפועל זה היה באנקר של באיירן כבר מהשלבים הראשונים של המשחק בדרך לניצחון 71:95 על החבורה של עודד קטש.
מכבי לא הפסידה, היא התפרקה, אבל מה שהיה מדאיג יותר מדאיג מבחינתה הוא הדרך – היא נראתה יותר רע מהתקופות הרעות ביותר שלה עד כה – סוג של מסע בזמן, אבל בכיוון ההפוך לשבועות אחורה.
מכבי הייתה העתק של מגוון הבעיות שהיו לה כשהיה ניאה שהעונה שלה גמורה עוד לפני שהתחילה: הגנה נרפית, חגיגות של היריבה בצבע, חוסר חיבור, שפת גוף רעה. כל אלה אפיינו את מכבי של ״אז״, לפני שיצאה לרצף 5 ניצחונות בהם הפגינה שינוי משמעותי.
מעבר לכך, איפה לונדברג לא היה שם כדי להציל את המצב כי גם הוא נסחף בחולשה הכללית. עכשיו, מכבי צריכה לוודא שהיא לא חוזרת לאחור. זה הדבר שהכי צריך להדאיג אותה. קשה לבנות, אבל לפעמים קל להרוס. ולא, אל תדברו על הפציעה של לוני ווקר. הוא לא היה מציל את המצב בערב כזה.
להישאר רלוונטית
מכבי חזרה באחרונה לתמונה ונכנסה למאבק על הפלייאין. הבעיה היא שכשאתה נכנס למאבק מעמדת נחיתות ובאוברדראפט כזה, אסור לך לשמוט משחקים כאלה. אין למכבי את הלוקסוס הזה.
מתחילים סיבוב שני ומכבי עכשיו בצומת דרכים. בשבוע הבא היא תצא למשחקי חוץ מול ברצלונה וריאל מדריד. צמד הפסדים והיא חוזרת פחות או יותר למצב בו הייתה לפני מסע ההצלחות. זה שבוע שיכול לקבוע איך תיראה העונה שלה. יש אפשרות שטייריק ג׳ונס יצטרף וזה חיזוק סופר משמעותי. מכבי צריכה לדאוג שאם יגיע, הוא יבוא לקבוצה שעדיין רלוונטית ביורוליג.
