מנור סולומון הוא אחד השחקנים המוכשרים ביותר שצמחו בכדורגל הישראלי ב-15 השנים האחרונות. שחקן שסומן מגיל צעיר כמישהו שיכול להגיע למועדונים הגדולים בעולם (ד"ש ממנצ'סטר סיטי). אחרי שנים בליגת האלופות עם שחטאר דונייצק הוא כן הצליח לפלס את דרכו לליגות הגדולות במערב אירופה, אבל דבר אחד הוא לא מצא - וזה בית קבוע.
בין אם בשל פציעות ובין אם מסיבות אחרות, באחת מחמש הליגות הבכירות ביבשת עדיין לא הצלחנו לראות את סולומון מממש את הפוטנציאל באופן עקבי - פרט לאותו חודש לוהט במדי פולהאם לפני שלוש שנים. ויאריאל הייתה אמורה להיות חבל הצלה אחרי שבטוטנהאם לא באמת ניתן לו סיכוי להשתלב, אבל במקום זה הוא רק הלך אחורה.
היכולת של סולומון לשנות קצב ולעבור שחקן באחד על אחד היא נדירה בנוף הישראלי, אבל ביחס לטופ האירופי לא חסרים שחקנים כמוהו. מה שמבדיל בין אלו שבאמת מצליחים, לבין אלו כמו מנור שנודדים מבלי למצוא בית אמיתי, הם יציבות, קבלת החלטות בצמתים מכריעים בקריירה, ולא מעט מזל. כשאתה פציע, וכשאתה נמצא במערכת שלא באמת סומכת עלייך ונותנת לך את המפתחות - החץ מורה כלפי מטה.
הגיע לוויאריאל כגיבוי, לפיורנטינה כמטרה
כשהישראלי הושאל הקיץ מטוטנהאם לוויאריאל, זה קרה בשעה האחרונה של חלון ההעברות. הלכנו לישון עם קריסטל פאלאס, וקמנו עם מעבר מפתיע לספרד. בדיעבד, זו הייתה החתמה כבדרך אגב עבור הצוללת הצהובה, שחיפשה שחקן שיעבה את הסגל לקראת קמפיין ליגת האלופות. לצערו של סולומון, הוא באמת היה לא יותר מגיבוי ומחליף עבור אלברטו מוליירו, שהצטרף חודשיים וחצי לפניו תמורת 16 מיליון יורו - והחזיר על האמון שקיבל.
אחרי 11 הופעות בלבד בארבעה חודשים, רובן כמחליף, לסולומון לא הייתה ברירה אלא לבטל את ההשאלה לוויאריאל. ובניגוד למעבר לספרד ברגע האחרון, הדיווחים על סגירת המעבר שלו בהשאלה לפיורנטינה הגיעו כבר ב-31 בדצמבר - עוד לפני שחלון ההעברות של ינואר נפתח באופן רשמי. האיטלקים התבייתו על המטרה, לא בזבזו זמן והשיגו אותה.
מבט על טבלת הליגה האיטלקית מראה מדוע פיורנטינה הייתה כל כך נואשת לחיזוק דחוף. אחרי שנים רבות כזנב לאריות ושתי הופעות בגמר הקונפרנס ליג ב-2023 ו-2024 (הפסידה לווסטהאם ואולימפיאקוס) העונה ה"וויולה" היא זנב לשועלים.
אחרי 17 מחזורים הסגולים מדורגים במקום האחרון בליגה האיטלקית עם ניצחון בודד ורחוקים חמש נקודות מהקו האדום, כשבקונפרנס ליג הם נגררו לשלב הפלייאוף אחרי שסיימו במקום ה-15 בלבד. כל זאת, למרות שהסגל שלהם כולל כמה שמות בכירים כמו דויד דה חאה, מויס קן, אדין דז'קו ואלברט גודמונדסון.
בכדורגל האיטלקי ישנו מושג הנקרא "שבע האחיות", המתייחס לשבע הקבוצות הגדולות בליגה האיטלקית בדור הזהב שלה בשנות ה-90. פיורנטינה, בזכות אגדות כמו רוברטו באג'יו וגבריאל באטיסטוטה, נמצאת ברשימה לצד יובנטוס, מילאן, אינטר, לאציו, רומא ופארמה - שאותה נאפולי החליפה בשנים האחרונות בתור אחת האחיות. כך או כך, ירידת ליגה של אחת מהשבע היא רעידת אדמה בכדורגל האיטלקי, וכתם על הקריירה של כל אחד מהשותפים לה. כן, גם אם מדובר באגדות בדמדומי הקריירה כמו דז'קו ודה חאה.
שידוך לא מקרי - אך מוזר
השידוך בין סולומון דווקא לפיורנטינה ככל הנראה אינו מקרי. פיורה עומדת למנות למנהלה הטכני החדש אלתפאביו פראטיצ'י, שייתכן וכבר עובד מאחורי הקלעים כחלק מחלון ינואר ואחראי על עסקת סולומון. פראטיצ'י כיהן בתפקיד דומה ביובנטוס ברצף של תשע האליפויות שלה בעשור הקודם, וב-2021 עבר לטוטנהאם.
הוא היה חלק מהספרס כשסולומון הצטרף למועדון, על אף שמספר חודשים קודם לכן הושעה מכל פעילות בשל הפרשה החמורה שהתפוצצה ביובנטוס - שכללה אי סדרים חשבונאיים מצד המועדון וניפוח לכאורה של דמי העברה כדי לאזן חשבונות.
כעת, פראטיצ'י חוזר כדי להציל את הספינה השוקעת, וסולומון הוא השם הראשון שהאיטלקי הזעיק לטובת המשימה. מבחינת מערך, מדובר בשידוך די מוזר. תחת המאמן פאולו ואנולי, וגם תחת המאמן שהתחיל את העונה ופוטר מאז, סטפנו פיולי, פיורה משחקת עם שלושה בלמים, שני מגנים בכנפיים (בדומה לענאן חלאילי באוניון סן ז'ילואז) ושני שחקנים מקדימה - בין אם כשני חלוצים ובין אם כחלוץ אחד וקשר התקפי מאחוריו.
מצד אחד סולומון שייך לכנפיים, אך מנגד הצד ההגנתי פחות מחמיא לו, כך שפיורה משחקת בסגנון שפחות מתאים לו. השאלה כעת אם הוא יוצב כמגן תוקף, או כקשר ההתקפי שתומך בחלוץ - עמדה שנכון להיום תפוסה על ידי גודמונדסון, כוכב נבחרת איסלנד שנחשב לבכיר ממנור.
חובת ההוכחה עליו
אבל עם כל הכבוד לשאלת המערך, בשלב כלשהו התירוצים ייגמרו. באיטליה הישראלי יהיה חייב להוכיח שהוא לא סתם עוד שחקן בליגה הבכירה, אלא שהוא יכול להשפיע גם בקבוצות איכותיות. פיורה הביעה בו באמון בתור ההחתמה הראשונה ובכך שכללה אופציית רכישה שמוערכת בכ-10 מיליון יורו (שלפי חלק מהדיווחים תהיה תקפה רק אם הקבוצה תישאר בליגה).
חצי שנה טובה תוכל להזניק מחדש את הקריירה של סולומון, ואולי אפילו לסדר לו בית קבוע. ירידת ליגה תפגע ברזומה שלו, ודשדוש כמו זה שראינו בוויאריאל עוד עלול להטיל צל על המשך דרכו באחת מהליגות הבכירות באירופה.
את הכישרון יש לו, על כך אין ספק. עכשיו הגיע השלב להוכיח זאת מחדש, לפני ששחקנים בעלי סגנון דומה יתפסו לו את המקומות המוגבלים שיש בליגות הגדולות. בין אם כחלק ממסע הישרדות ובין אם כחלק ממסע אירופי שעוד עשוי להסתיים בשלבים המאוחרים, הגיע הזמן להפגין שוב, שבוע אחר שבוע, את היכולות שכולנו מכירים.
