כל מה שרציתי אתמול ממכבי תל אביב זה שלוש נקודות. באמת. לא ביקשתי יותר מזה, לא חלמתי על יותר, לא ביקשתי שטף או תצוגת תכלית - הגעתי במודעות מלאה. כל מה שרציתי זה שלוש נקודות מול עירוני טבריה בבלומפילד. זה היה עוד לפני החזרה של הקהל לפורום מלא, עוד לפני פרסום ההרכב. כל מה שאמרתי לעצמי זה: אנחנו חייבים פה שלוש נקודות.
זה הכרחי בעיקר אחרי החמישייה מול הפועל חיפה בגביע, אבל מעל הכול - כי הרצף השלילי הזה בליגה חייב להיעצר, האנומליה חייבת להתיישר. למכבי היו את כל התנאים לנצח, את כולם. הגב צמוד לקיר, מגיעה במומנטום, הכול לטובתה.
היא הייתה חייבת לנצח כדי להלחיץ את היריבות בצמרת, כדי להצית מחדש את האש יחד עם הקהל, כדי לייצר רצף של תוצאות חיוביות כשבאופק הפועל ירושלים ובני סכנין, כדי להחזיר לאירוע את בליץ’, מדמון ויחזקאל וכי עוד רגע החלון נפתח, והחיזוק אמור להביא את התוספת הנכונה כדי לשמור על הצלחת. למכבי היו את כל התנאים, את כולם - והיא במודע התרסקה על הקיר.
ההחלטות המוזרות של לאזטיץ'
זה התחיל הכי טוב שאפשר לבקש כששגיב יחזקאל כבש כבר בדקה השמינית, כשמשם, על פניו, הכול היה צריך לעבוד חלק. הקהל תומך, יתרון מהיר - והכול מוכן להצגה, רק שמכבי דעכה לאיטה עד המחצית. הנעת כדור היא כלי, לא מהות המשחק. מכבי הניעה, והניעה, והניעה. היה נדמה שהיא מניעה כדי להרחיק את טבריה, אבל בפועל הרחיקה את עצמה מהשער השני שהיה מסדר לה קצת שקט.
זה לא רק הכרטיסים הצהובים המיותרים שסיסוקו וקמארה ספגו, זו התחושה הכללית: נינוחות יתר. הכול רגוע מדי, שקט מדי, זה על לאזטיץ’. כי אם בחרת לספסל את דוידה ולנסות להרוויח את יחזקאל - אז הרווחת ממנו שער, אבל מעבר לזה לא הרבה. ואם כבר להכניס את דוידה, אז כשאתה ביתרון עשית לו חיים קלים. כשהמגן שמולו גם יוצא קדימה, לדוידה יש שטח, יש לו איך לנצל את היתרונות שלו.
ברגע שההגנה של מכבי צפתה בטבריה כובשת, ודוידה נכנס - זו כבר הייתה סיטואציה של צורך. לאזטיץ’ היה צריך אותו, אבל הוא יכול היה להרוויח אותו מוקדם יותר. גם הכניסה של בליץ’ לצד סיסוקו הייתה מוזרה. אם יש משהו שאפשר להרוויח מעידו שחר בשבועות האחרונים, זו היכולת שלו להבקיע. לוותר עליו ולהשאיר את סיסוקו, ועוד עם צהוב, היה מוזר ולא ברור.
מכבי המשיכה להניע ולאזטיץ’ המשיך לשנות מיקומים וציוותים - אבל זה לא עזר. אבו פרחי דרך על דור פרץ, שלא הצליח לפגוע בכלום, וכמוהו גם התרומה של מדמון מהספסל. לכולם ברור שמכבי משוועת לחלוץ במקום ניקולאסקו. היא זקוקה לו כמו אוויר.
האחריות של הקהל
ועדיין, לפני הכל, מה שהשחקנים צריכים עכשיו זה להבין את הסיטואציה. להבין איפה הם נמצאים. הקפטן, השחקנים, המאמן - וגם הקהל. קשה לי להבין אנשים שטורחים בערב קר בדצמבר להגיע לאצטדיון רק כדי לקלל. קשה לי עוד יותר להבין את זה כשהקבוצה שלהם מובילה, ובטח בסיטואציה שבה המועדון נמצא אולי בתקופת הזהב שלו.
כמו שקשה להבין את ההיגיון מאחורי החילופים של לאזטיץ’ אתמול, יש התאמה מלאה לחוסר ההבנה שלי כלפי הקהל. אם כבר יצאת מהבית, בקור, לבלומפילד נטול הגג - ההיגיון שלי אומר שתמיכה זה מה שאמור לצאת ממך, בטח כשקשה. כי אותי החיים לימדו - שכשקשה, אוהבים יותר, מחבקים יותר, מתאמצים יותר - לא הולכים צעד אחורה.
אחרי אתמול, התחושה היא של חוסר פוקוס. זה מורכב, מאוד. זה מרגיש יותר מאדם כזה או אחר, יותר משינוי קטן או גדול, זו תחושה. אני לא מנקה את לאזטיץ’ מאחריות, לא מנקה את השחקנים ולא מנקה את מי שבנה את הסגל. אי אפשר לנקות - העובדות לא מאפשרות.
אפשר למצוא פתרונות בינואר
כמו שהסגל הזה מציג פוטנציאל שמרגיש מעל הליגה, מגיע משחק כמו אתמול וזורק אותך לקצה השני. אז מה צריך לקרות? רק לנצח. זה יבוא מכדורגל, אבל גם מהבנה עמוקה יותר. הבנה של לאזטיץ’, של המנהלים, של השחקנים - שאפשר ללכת ביחד על הצלחת. אם ההבנה הזו קיימת, צריך להמשיך במתכונת הנוכחית. אם יש אמונה, אפשר לפתור דברים גם עם חיזוק בינואר. אבל אם ההבנה היא פחות מ-1000%, מכבי חייבת לחשוב מחדש על הסיטואציה.
מה צריך לקרות בינואר שאלתם? אני עונה. לדעתי, אסנטה משחק את חצי העונה האחרונה שלו במכבי תל אביב, ואם זו חצי השנה האחרונה שלו, מכבי צריכה לחשוב איך היא משמרת ומקדמת את הייטור. לדעתי, זה צריך לקרות דרך השאלה לחצי העונה הקרובה, מתוך הבנה שבקיץ הוא יחזור עם יותר דקות.
הוויתור על הייטור, יחד עם הפציעה של ניקולאסקו, ישאיר את מכבי עם אופציה לשני זרים חדשים - והראשון חייב להיות חלוץ. הפנטזיה היא ראדה פריצה מודל 2026 - שחקן שיגיע וידביק את כל החורים בחלק הקדמי. מישהו מוכח, עם פאסון, מנהיגות ומספרים.
ה"מאבק" מול מכבי חיפה
ומה עושים עם הזר השני? בשבוע האחרון עלה השם של ברונינו כמי שמוביל מאבק בין מכבי לחיפה. בואו נדבר רגע על האחות הקטנה מהכרמל. להבנתי, העסקה האמריקנית של יעקב שחר אומרת בעיקר דבר אחד: חוסר יכולת להתחייב על סכומים גדולים. בדומה למינצברג בעסקת הפועל, אף גורם אמריקני לא ייקח התחייבויות כבדות כשהוא עדיין לא מקבל החלטות.
לכן, השרבוב של חיפה לאירוע של הקשר הברזילאי נראה יותר כמו ניסיון של מערכת לחוצה להוכיח שהיא עדיין רלוונטית. זה לא חדש - הם הרי מתעקשים שכל שחקן יגיד שהוא רצה רק חיפה. רק שבהקשר הזה הם לא טוענים שהוא רצה רק מכבי. אבל לך תצא ראש עם מועדון שבטוח שיש לו מורשת חיפאית, ומחזיק מטה בין חיפה לרחוב המסגר.
אז ברונינו מועמד, והוא יכול לתת למכבי את מה שנתקע לה אתמול ובמשחקים נוספים. ואחרי כל זה - אני לא הייתי מוותר כל כך מהר על אנדרדה. אם יש זר אחד בסגל שלא באמת ברור מה הסטטוס שלו כרגע, זה אנדרדה. ייתכן שהנוכחות של ברונינו, יחד עם ההבנה שדור פרץ צריך לשחק בעמדה אחורית יותר, תעזור גם לו.
זה ידרוש מלאזטיץ’ ומהשחקנים התאמה לשחק עם קשר התקפי שרוצה כדור לרגל, שלא בנוי רק על הצטרפות מקו שני, שרוצה להיות מרכזי במשחק. אבל עוד לפני הכול - יתכבדו הבאים בתור: לאזטיץ’, השחקנים והקהל, להתאפס על האירוע.
