אם מישהו היה אומר לי, ולעוד הרבה אוהדי בוסטון סלטיקס, שהקבוצה תתייצב לאחר 29 משחקים במקום השלישי במזרח, עם מאזן של 11-18, היינו משיבים לו שדמיונות זה נחמד, אבל אלו רק דמיונות. רק אדם אחד האמין שלא מדובר בתסריט של פנטזיה: ג׳ו מאזולה, המאמן המצוין והמאוד לא שגרתי באופיו של הסלטיקס.
אחרי הכל, הסלטיקס, תחת בעלים חדשים, החליטו לרדת מתחת לאפרון העליון של תקרת השכר - שמוביל למגבלות על הקבוצות שחוצות אותו. הם שחררו שני שחקנים מהחמישייה שזכתה באליפות רק לפני שנה וחצי, ג׳רו הולידיי וקריסטפס פורזינגיס, ועוד שני שחקני רוטציה חשובים, אל הורפורד ולוק קורנט.
אם תוסיפו לזה את הקרע בגיד האכילס של ג׳ייסון טייטום, תסכימו בוודאי שמדובר בנקודת פתיחה מחורבנת למדי עבור הירוקים. המעשה ההגיוני היה לעשות מעשה אינדיאנה פייסרס וללכת לעונת טנקינג, על מנת להשיג בחירה גבוהה בדראפט הקרוב. אבל המילה הזאת לא מופיעה בלקסיקון של ג׳ו מאזולה, וגם, האמת, נוגדת את הערכים של אחד ממועדוני הפאר הכי גדולים בספורט המקצועני.
כולם קפצו מדרגה
וכך, עם מעט מאוד ציפיות ותקווה, נכנסה הסלטיקס לעונה הנוכחית עם חמישייה שכוללת את דריק וייט, פייטון פריצ׳ארד, נמיאש קייטה וג׳ורדן וולש, כאשר מעל כולם ניצב השותף של טייטום להובלת הדור הנוכחי של הסלטיקס - ג׳יילן בראון.
בראון נענה לאתגר. ובגדול. עם עונת שיא בקריירה של 29.4 נקודות בממוצע (מקום חמישי בליגה) וחמש זריקות יותר בממוצע למשחק. הוא הוסיף לרפרטואר שלו מהלכים, ולקח אחריות על סגל שכולל את לוקה גארזה, סם האוזר, ביילור שיירמן ואנפרני סימונס, שהגיע בטרייד מפורטלנד טרייל בלייזרס ומשמש כשחקן השישי וכוח האש מההתקפה.
הרוקי הספרדי הוגו גונסאלס נאלץ להשתלב מהר בהרבה מהצפוי, ג׳ורדן וולש שחימם את הספסל במשך שנתיים הפך לסטופר הגנתי משמעותי וקיזז את חסרונו של הולידיי באגף הזה. נמיאש קייטה, שחקן ספסל נוסף, הפך לסנטר הפותח ולגרסת הסלטיקס לאנדרה דראמונד - עם ריבאונדים, אלי הופים, והרבה מרפקים בהגנה.
היכולת של מאזולה להוציא מהסגל המאוד בינוני שלו יכולת שמספיקה למקום השלישי במזרח היא לא פחות מהישג השיא שלו כמאמן עד כה; כן, אפילו יותר מעונת האליפות. אם קצב ההחלמה המסחרר של טייטום יימשך, האפשרות שהוא יצטרף לסלטיקס בחודש מרץ נדמית לא רק ריאלית, אלא גם בעלת אופק להיות משמעותית בפלייאוף.
החולשה המפתיעה של קליבלנד קאבלירס, הבינוניות של אורלנדו מג׳יק (מינוס פרנץ וגנר הפצוע); הניקס שמנסים עדיין להבין מי הם, ודטרויט פיסטונס נעדרת הניסיון בפלייאוף, מייצרים אפשרות (והיא כבר לא דמיונית) שהסלטיקס יהיו רלוונטיים בפלייאוף, ואולי אפילו יחוללו נס.
העיר בוסטון מסוערת כולה מההצלחה המפתיעה מאד של ניו אינגלנד פטריוטס, קבוצת הפוטבול, והסלטיקס נהנים מעונה שבה הם גם קצת מתחת לרדאר וגם משחקים בלי שום דבר להפסיד.
