השער של דור פרץ עשוי להיות נקודת מפתח בעונה של מכבי תל אביב

לך תבין איך אדם מקבל החלטות. לך תבין איך הוא פועל תחת לחץ. לך תבין איך הוא מחליט בצורה אימפולסיבית פשוט לעשות מהלך - ורק אז לחשוב עליו. לך תבין את מוחמד עלי קמארה.

זה לא שהוא אשם בלעדית באיבוד הנקודות של מכבי תל אביב מול מכבי נתניה, אבל איך אפשר להבין את המחצית הראשונה שלו? פרוע, להוט מדי, חוסר אחריות שגובל בהזיה. לך תבין מה עבר לו בראש, כשהוא השאיר את הקבוצה שלו, דווקא אחרי מחצית ראשונה טובה, בעשרה שחקנים, ועכשיו לך תחצוב.

וזה לגמרי לחצוב, בטח כשהדברים תלויים בשגיב יחזקאל. ז'רקו לאזטיץ' סיפר לקראת המשחק שהוא מחבק את אושר דוידה, הוא בחר לתת לו לעלות כמחליף הפעם ונתן לשגיב את המפתחות - והוא בחר לקחת אותם ולפתוח את הדלת של המחסן במקום של הבית.

רגע המפתח בדרך לאיחוד השורות?

הכול הפוך, הכול קשה, וזה לא שהדברים קורים לו בקלות לאחרונה. אז עוד יותר בכוח, עוד יותר קשה. יש יותר מדי איבודי כדור, יותר מדי פעולות רעות. גם כשהוא חשב נכון, הביצוע היה חלש. יש משהו ביחזקאל שכשהדברים עובדים לו זה נראה מושלם, עליון מול היריבות. אבל כשזה רע, זה רע לתפארת. יחזקאל צריך לתת יותר, הוא שווה הרבה יותר ממה שהוא מראה עכשיו - כן, יש מצב שהוא צריך לחזור לבסיס כדי להראות את זה.

והיה את הרגע הזה של דור פרץ אחרי השער, איזה מבצע עצום של הליו וארלה. רגע שהיה בדיוק מה שמכבי צריכה עכשיו: יתרון, אווירה נכונה עם הספסל, אחדות - כולל הקהל. זה בדיוק מה שדור פרץ צריך לתת עכשיו, וזה בדיוק מה שהוא נתן.

זה רגע חשוב, גם אם התוצאה מאכזבת. כי הוא יכול להיות מפתח, הוא צריך להיות מפתח באיחוד השורות. אפשר לאחד את השורות, חייבים לעשות את זה וצריך לעשות את זה מהסיבה הפשוטה: אם טובת מכבי עומדת לפני הכל, שים בצד את המחלוקת ותאהב את הקבוצה והשחקנים - כי הם צריכים אותך במאבק.

מכבי תל אביב עוד תשתפר

אם אתה אוהב את עצמך יותר, אל תספר אחרי זה איך היית בקריית שמונה בגשם וכמה ניקוד החוץ שלך מעל כולם. כי אפשר אחרת, בטח כשהאליפות על הפרק - וכן, היא על הפרק, מאוד על הפרק. מכבי יכולה להשתפר, יותר מזה - היא חייבת להשתפר. רוצים אפילו לצלם מסך? היא תשתפר, נקודה. אי אפשר להמשיך ככה, הסגל שלה שווה הרבה יותר, ומהתקופה הרעה הזו היא תצא.

והיה גם רגע אחד של אושר. הרגע הזה הוא כל הטוב שיש לדור פרץ להציע. גול ברגל שמאל, בנגיעה, איחוד של השורות, טירוף שמצית את היציע. הבעיה הייתה הספיגה תוך שלוש דקות לאחר מכן, עם רצף טעויות קשות.

נתניה התקשתה לעבור את החצי במחצית הראשונה, אבל בכל פעם שהיא עשתה את זה היא הרגישה נינוחה מדי. זה דומה למשחק הזה מול הפועל פתח תקווה ויותר מדי משחקים שראינו בשנה וחצי האחרונות. דומה מדי, מתסכל מדי, מעצבן מדי, מיותר מדי.

הפתרון? לנצח

כשרוצים לספר את הסיפור של מכבי מהצד השלילי, אפשר לספר אותו דרך הנקודה הזו. אפשר להסתכל על ההתקפה האחרונה ולהגיד לעצמך: דור פרץ, איך זה מה שיצא לך מהרגל בשנייה האחרונה? או שתוציא בעיטה שתאתגר את השוער, או שפשוט תעשה את החלק הקל ותעביר שמאלה לאבו פרחי, שהיה פנוי יותר.

זה מתסכל, וזה חבל, כי במחצית השנייה מכבי הוכיחה שהיא גם יודעת להיות מכווצת, להתגונן נכון. היא טעתה יותר מדי פעמים כשהיא ניסתה לצאת קדימה, עם כדרורים מיותרים וקבלת החלטות מעצבנת - הדברים האלה שמפריעים לה לנצח בתקופה המתסכלת שעוברת עליה.

אז מה עושים הלאה? מכבי צריכה לנצח, היא פשוט צריכה את התחושה הזו של לנצח. אין תרופה אחרת, אין פתרון אחר. אפשר לצאת מזה ביחד, צריך לצאת מזה ביחד. יום שבת מול הפועל חיפה זה אחלה טיימינג להתחיל איתו בגביע המדינה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות