ביום שלישי שעבר הפועל ירושלים ניצחה בסלובניה משחק חוץ קשה מול אחת הקבוצות הטובות ביורוקאפ - צדביטה אולימפיה לובליאנה. לפני אותה התמודדות, וגם אתמול, היא ספגה תבוסות בליגה - ולא ממכבי או מהפועל תל אביב. לכו תסבירו את הפערים האלה. שתי קבוצות שונות: זו של היורוקאפ וזו של הליגה.
שמונה ניצחונות רצופים יש לירושלים ביורוקאפ, ומתחילת העונה היא רשמה שם שני הפסדים בלבד. לעומת זאת, בליגה היא עם שני הפסדים רצופים וארבעה בסך הכול מתוך תשעה משחקים עד כה. ביורוקאפ היא מדורגת במקום הראשון בבית, עם יתרון של שני ניצחונות על המקום השני, ובליגה היא במרכז הטבלה. פשוט שתי קבוצות.
לעשות את המעברים האלה בין אירופה לליגה זה מקצוע. לא פעם יש ירידת מתח וקושי בגיוס אנרגיות - זה עניין מנטלי נטו. אי אפשר להשוות את רמת הדריכות שהייתה לירושלים אתמול בבאר שבע לזו שהייתה לה כמה ימים קודם לכן בלובליאנה.
הנזק כבר נגרם
העניין הוא שקבוצה שרוצה ללכת חזק בכל החזיתות חייבת לדעת לתמרן מנטלית. הפועל ירושלים לא מצליחה לעשות זאת. כמו שהקרדיט על ההצלחה הגדולה ביורוקאפ הולך למאמן שלה, כך יונתן אלון לא מצליח לגרום לשחקנים שלו לצלוח את המעברים האלה. לזכותו ייאמר שלקח על כך אחריות בראיון לאחר ההפסד בבאר שבע אתמול.
בזמן שהיא מצליחה בגדול ביורוקאפ ואולי אף תזכה בעתיד במפעל, ירושלים גורמת לעצמה נזק משמעותי בליגה וגם בגביע. כבר בשלב יחסית מוקדם ניתן לומר שעם ארבעה הפסדים שכבר נרשמו לחובתה, היא לא תוכל לסיים את העונה הסדירה באחד משני המקומות הראשונים. המשמעות ברורה - במקרה הטוב, חצי גמר פלייאוף מול מכבי תל אביב או הפועל תל אביב, ללא יתרון ביתיות.
במפעל הגביע משתתפות שמונה הראשונות בליגה בתום הסיבוב הראשון. ירושלים תהיה בשמינייה, אך לפי איך שהדברים נראים, היא לא תהיה בין ארבע הראשונות. המשמעות של כך היא שלא תהיה לה ביתיות ברבע הגמר, ומפגש אפשרי כבר בשלב הזה מול מכבי או הפועל תל אביב בחוץ. נציין כי עד סיום הסיבוב הראשון בליגה מצפים לירושלים משחקי חוץ מול שתי התל אביביות.
לכן, הפועל ירושלים חייבת להתעשת ומהר - ולמנוע את פיצול האישיות שהיא מציגה. עם כל הכבוד למפעל האירופי, יונתן אלון וחניכיו לא יירצו לרשום לעצמם כישלון בזירה המקומית.
