![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
לפעמים כל מה שקבוצה צריכה כדי שישימו לב אליה הוא ניצחון אחד גדול. אחד כזה בדיוק השיגה סן אנטוניו ספרס השבוע על אוקלהומה סיטי ת'אנדר, האלופה, ומי שעושה רושם שנמצאת בדרך לשבור את שיא 73 הניצחונות של גולדן סטייט ווריורס. הספרס לא השיגו את הניצחון הזה בסתם משחק ליגה, כי אם בחצי גמר גביע ה-NBA - מה שהיה אמור להיות, ובקלות, התואר הראשון של הת'אנדר העונה.
הקבוצה מטקסס היא קודם כל ויקטור ומבניאמה. היא תלך את המרחק שהוא יהיה מסוגל לקחת אותה, בעיקר בפלייאוף. אבל מכיוון שהספרס לא התייצבו בפלייאוף מאז שנת 2018, והסגל שלהם כולו כולל רק ארבעה שחקנים עם ניסיון בפלייאוף (האריסון בארנס, לוק קורנט, ד'ארון פוקס וקלי אוליניק), המשימה של וומבי והמאמן מיץ' ג'ונסון תהיה קודם כל להגיע אליו מהמערב העמוק, ואז להתחיל לחלום חלומות.
על אליפות אין מה לדבר השנה, גם לא על גמר מערב, קרוב לוודאי. אבל, וזה אבל גדול, הספרס הם קבוצת העתיד של המערב - כלומר, אם לא מחשיבים את אוקלהומה סיטי, שלה יש סגל עמוק, צעיר, מבהיל ממש, ועוד מזוודה מלאה בבחירות דראפט.
בדרך לאחת החמישיות החזקות בליגה
בעוד שנתיים-שלוש, עם ההבשלה של דילן הארפר (בחירה 2 בדראפט, והבן של רון הארפר הגדול) לדרגת אולסטאר, וזה יקרה, ועם ההתקדמות של דווין ואסל וסטפון קאסל, לצד הטורבו של פוקס - תהיה להם אחת החמישיות החזקות והמגוונות בליגה.
חשוב להדגיש, שוב ושוב, שהכול כולל הכול תלוי ביכולת של יוניקורן היוניקורנים, וומבי, להישאר בריא. ההתקדמות של המשחק שלו ברורה ומפוארת ממש. היכולת שלו לעלות לסטפ בק מהשלוש אחרי קרוס אובר היא דבר שאמור היה להיות בלתי אפשרי מבחינה ביולוגית. אבל עובדה: הוא אמיתי.
המוטציה הניסית הזאת, שמסוגלת להוריד 7 חסימות במשחק, 15 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, ולקלוע 30 נקודות על כל קבוצה וכל הגנה בליגה, מעמידה בעיית מאצ' אפ חסרת תקדים, באופן היסטורי ממש, לכל הליגה.
הבעיה של וומבי והנתון המעודד
הבעיה: וומבי הופיע רק ב-129 מתוך 188 משחקים בקריירת ה-NBA הקצרה שלו (שתי עונות ורבע); ובעברית: 31.4% מהמשחקים הוחסרו בגלל פציעה. ואנחנו רק בתחילת הדרך השוחקת והפיזית מאוד שעודנה ניצבת לפניו בליגה. מישהו אמר ג'ואל אמביד? כן, זה תסריט האימים: כישרון חריג, עם גוף שפשוט לא בנוי לעומס של הליגה הזאת. העונה וומבי כבר החמיץ 12 משחקים מתוך 24 אפשריים, ובלעדיו היה מאזן הקבוצה 3:9 מרשים.
זה כבר נתון מעודד, מכיוון שהוא מעיד על העומק של הקבוצה וגם על היכולת שלה להציג כדורסל תחרותי ומנצח בלי האקס פקטור שלה. כרגע ניצבים הספרס על מאזן של 7:18, במקום הרביעי במערב, שמוביל כמובן לפלייאוף. אנחנו בשלב מאוד מוקדם של העונה, והרבה מאוד מים יזרמו בנהר ההדסון עד מאי, אבל הספרס, עושה רושם, הם משהו אמיתי - ואולי אפילו שנה אחת מוקדם יותר ממה שהיה צפוי.
מותר לפנטז
השושלת המופלאה שבנה גרג פופוביץ' עם טים דאנקן, טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי היא רף גבוה מאוד, אבל אם יש סגל שמסוגל לפנטז על אליפות ראשונה מאז שנת 2012 - זה הסגל הזה.
ומבניאמה הוא לא טים דאנקן, וספק אם יצליח אי פעם להתקרב למספריו ולהישגיו, אבל לראשונה מאז דאנקן יש לספרס מישהו לשאת אליו עיניים. הם צריכים להביט מאוד גבוה כדי לראות אותו, אבל בהחלט שווה למתוח את הצוואר. וומבי הוא העתיד - לא רק של הספרס, אלא אולי גם של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. ימים (ואורתופדים) יגידו.
