אתמול (שני) בערב, סביב הדקה ה-65, כבר ידעתי איך הטור הזה ייראה. שוב אותה מחלה של בית"ר ירושלים שהחלה בפציעה בשבוע שעבר והמשיכה להתפתח השבוע. שוב קבוצה קטנה שמגיעה במלוא ההתלהבות, בלי פחד במה, עם שוער ביום שיא ומתפרצות שגורמות לך לתהות, שוב, איך אין לנו קשר אחורי עם אספירציה הגנתית משמעותית בסגל - שוב איבוד נקודות בשלב הכי קריטי וחשוב, ועוד אחרי משחקים גדולים.
אבל אז, הגיע עדי יונה. זה שכבר רצינו לתת למכבי תל אביב כמעט בחינם כי היכולת שלו לא הייתה משהו. זה שכבר ירד לספסל, והיה נדמה כי עלה על המסלול המהיר של דוד קלטינס ואביאל זרגרי - מהבטחה גדולה, לעוד שחקן בליגה.
מי שעוקב אחרי הטורים שלי יודע כמה אני מפרגן לעדי יונה העונה, שהביא במו רגליו לא מעט נקודות ורושם נכון לעכשיו את עונת השיא שלו עם שבעה שערים, בדרך להיות פקטור משמעותי בעונה הזו לא פחות מירדן שועה ועומר אצילי, רק שימשיך ככה.
הזרים עושים את העבודה
השיח סביב הזרים של בית״ר כמעט ונשכח. לבית״ר ירושלים יש אחלה זרים במונחי ליגת העל - משפט שלא האמנתי שאכתוב כאן. אני משער שהסיבה לכך היא ששניים מהם יושבים על הספסל ולא רואים דשא, אבל הארבעה האחרים לגמרי עושים את העבודה.
קראבלי וגנדראני, שמעבר ליכולת ההגנתית המשתפרת, דוחפים קדימה ומייצרים הזדמנויות התקפיות שוב ושוב. סילבה, שבכל משחק מציל אותנו משערים בטוחים, וקאלו, שגם במשחקים שבהם הסטטיסטיקה שלו לא מראה כלום, מייצר לא מעט איומים על ההגנה והמון מצבים ליד השער. את כולם כבר שלחנו הביתה העונה יותר מפעם אחת.
למרות הקושי היחסי בשני המשחקים האחרונים, ההתקפה של בית״ר ירושלים כובשת בצרורות ומעמידה ממוצע של 2.5 שערים למשחק בליגה. יונה ושועה עם שבעה שערים כל אחד, אצילי עם שישה שערים, קאלו עם חמישה ומוזי עם שלושה - זו לא רק התקפה טובה, זו גם התקפה בריאה.
הקהל של בית"ר ירושלים לא כפוי טובה
בצד ההגנתי, למרות המחמאות לצמד הבלמים שלנו, עדיין נדרש שיפור קל. הפועל באר שבע, מכבי תל אביב ואפילו מכבי חיפה ספגו פחות מאיתנו, וזה אומר לא מעט אם רוצים לרוץ עד הסוף.
למעלה מ-24 אלף אוהדים בקור הירושלמי גרמו, כמה שזה נשמע הזוי, לתחושת אכזבה. איפה עוד ששת אלפים צופים? והאמת? שזה פשוט מדהים. אי אפשר יותר לומר שהקהל של בית״ר כפוי טובה. הקהל של בית״ר מגיע ויגיע בהמוניו כשבצד השני תהיה קבוצה עם שאיפות, קבוצה אטרקטיבית, כזו שעומדת בהסכם שלה עם אלו שרוכשים מנוי או כרטיס.
נכון, אין נוסחת קסם וכסף לא בהכרח קונה את זה (ראו מכבי חיפה ומכבי תל אביב של העונה), אבל מה שלא הצליח למשה חוגג או לאלי טביב, הצליח מאוד לברק אברמוב. ומה שנשאר זה רק להחזיק אצבעות שגרף העלייה הזה יימשך גם בשבועות, חודשים ושנים הבאות.
האתגר הבא - ברק בכר
ומה עכשיו? ברק בכר, זה שהסטטיסטיקה מולו בעייתית מאוד. בכל העונות שלו בהפועל באר שבע ובמכבי חיפה, אם אני לא טועה, הוא היה בלתי מנוצח. רק בעונה האחרונה, אותה לא סיים בסופו של דבר, הצלחנו לנצח אותו פעמיים - ולדעתי, הוא לא שוכח את המשחקים הללו.
מכבי חיפה מגיעה הפעם אחרי שמצאה את ההרכב הנכון והצליחה לחבר כבר שלושה ניצחונות ברצף, ואיכשהו משקיפה על הצמרת מהמקום הרביעי. המשחק הזה יהיה הראשון מבין שלושה משחקים משמעותיים מאוד להמשך העונה - מול הירוקים בחוץ, עירוני טבריה בסיבוב ח׳ של גביע המדינה והפועל תל אביב בבית. הציפיות גבוהות מדי הפעם, ובצדק. פחות משש נקודות בליגה יהיו אכזבה וגם הדחה מהגביע. ככה זה כשאתה קבוצת צמרת, כל משחק הוא משחק עונה.
לא מוותרים על עומר אצילי
מילה אחרונה לברק יצחקי. הצליח לך אתמול עם עומר אצילי, אבל באותה מידה זה גם יכול היה להיכשל. עומר אצילי זה לא שחקן שמוותרים עליו, גם בתקופות פחות טובות - ואולי דווקא בתקופות כאלה, הכוכב השני הכי גדול בקבוצה חייב לקבל תמיכה ולא סדרת חינוך.
השינוי שעשה אתמול והבישול שלו לעדי יונה הביאו שלוש נקודות ודחיפה מורלית חשובה לשבוע הבא. עומר אצילי מצידו חייב לעלות לכר הדשא בסמי עופר באותה התלהבות שעלה אתמול נגד סכנין, וגם אם כעס על עצמו בשבוע שעבר כשירד לספסל ולא על ההחלטה להחליף אותו - לזכור שמה שמנצח את העונה הזו בעיקר זה חדר ההלבשה הבריא, הפרגון בין השחקנים והמרקם החברתי.
