עד לא מזמן דן ביטון היה עוד שחקן רוטציה במכבי תל אביב. חתיכה בפאזל גדול, שזכה בתארים, אך ביטון היה רק חלק קטן בתמונה הכוללת. 11 שערים בארבע עונות בצהוב לא בישרו על העתיד לבוא, וכשלפני שנה וחצי מכבי ת"א ויתרה עליו, הוא חזר לכור מחצבתו בהפועל באר שבע. כמתנה לרגל חזרתו, קיבל ביטון את רן קוז'וך כמאמן.
החיבור בין השניים הפך את ביטון, בגיל 30, לשחקן הטוב ביותר בליגת העל. אחרי סיום עונה אדיר בעונה שעברה, שכלל תשעה שערים בשמונה משחקים, כולל שערי בכורה בנבחרת - ביטון לא רק שלא נרגע, הוא האיץ.
לאחר פתיחת עונה מהחלומות עם 12 שערים ושני בישולים ב-12 מחזורים, הוא מגיע למשחק העונה במעמד חדש לחלוטין: לא כמי שמחפש להוכיח או כעוד שחקן במערכת, אלא כשחקן שחייבים לעצור אם רוצים למנוע אליפות מבאר שבע.
בישול ארוך
הכישרון של ביטון זוהה כבר מהרגע הראשון, אך לקח לו זמן להגיע לבשלות - תזכורת לכך שלא פעם כישרון לבדו אינו מספיק, ושלעיתים הכול תלוי בתזמון, בנסיבות, בחיבור הנכון למערכת ובמאמן שמאמין בך.
הראשון שזיהה את הפוטנציאל היה ברק בכר, שנתן לביטון הזדמנות בקבוצה הגדולה של באר שבע לפני כעשור, עם עלייתו ממחלקת הנוער. אולם הפסד בעכו, יחד עם חלק קדמי עמוס בשחקני על, החזירו אותו לשולי הרוטציה - ומשם החל מסע הנדודים.
לאחר שנים באשדוד ובלודוגורץ הבולגרית הגיע ביטון למכבי ת"א, אך לא מצא את מקומו כשחקן מוביל. זאת גם בשל עומס השחקנים בחלק הקדמי, שלא איפשר למאמנים להציב אותו בעמדות שהיו נוחות לו, וגם בשל האופי המקצועי שלו.
דן ביטון ועוד עשרה
ביטון הוא שחקן שקט, עם טכניקה מצוינת, בעיטה ומסירה מהגבוהות בכדורגל הישראלי, אך אינו פיזי או מהיר במיוחד - לא כזה שמקבל כדורים לשטח, ומנגד גם לא שחקן שמחלץ כדורים או מוביל יציאה מהירה להתקפות.
מבחינה מקצועית מדובר בסוג של יצור כלאיים: לא שחקן כנף קלאסי, לא קשר מרכזי במערך 4:1:2:3 (50/50 בשפת הכדורגל), אלא שחקן שזקוק לחופש תנועה בין העמדות כדי להביא את איכויותיו לידי ביטוי מלא. מי שזיהה זאת מיד היה קוז'וך, שהפך את ביטון לשחקן שסביבו נעה הפועל ב"ש - אם כחלוץ שני במערך של שלושה בלמים, ואם כשחקן חופשי במערך 4:3:3.
עם ההבנה של ביטון שזה הוא ועוד עשרה בהרכב, עלתה רמת הביטחון שלו - ואז קיבלנו אותו בשיאו, החל מהפלייאוף בעונה שעברה. קוז'וך שדרג אצל ביטון את ההצטרפות לרחבה ואת התזמון בכניסות למרכז ואת המשחק בין הקווים, מה שהפך אותו בחצי השנה האחרונה לשחקן בלתי עציר בליגה שלנו.
בעונה שעברה היכולת האדירה של ביטון בפלייאוף לא הספיקה לאליפות, וכעת חובת ההוכחה עליו. העיתוי האידיאלי לעשות זאת הוא הערב, מול האקסית שוויתרה עליו ושב"ש לא הצליחה לנצח אפילו פעם אחת בעונה שעברה. יכולת טובה של ביטון, ההכרחית לניצחון אדום, תהווה סמן ברור לחזרת הצלחת לטרנר, ורק סמלי שמי שעשוי להחזיר אותה לשם הוא שחקן שגדל במועדון.
