אוהבים לספר שהספורט הוא שיקוף של המציאות, של החברה. זה נרטיב כל כך נעים ונוח להתהדר בו, הוא נוח כי הוא בעיקר נכון. החברה הישראלית כבר שנים נמצאת במסלול הדרדרות. היא מאבדת את הערכים שלה, את הפאסון שעוד נשאר לה.
בסוף השבוע האחרון, ההתדרדרות הזו הגיעה גם למכבי תל אביב. במשך שנה וחצי מנוהל קמפיין הסתה מול ז'רקו לאזטיץ'. הוא מנוהל, אין דרך אחרת. יש לו דפי מסרים, יש לו שופרות, יש לו ניהול מאורגן. כל המטרה של הקמפיין הזה היא לפגוע, להרוס, לנתץ. לכל הפועלים במלאכה יש אינטרס, כל אחד מרוויח משהו.
אחד מנסה להרוויח את הנקמה שלו במועדון, אחר בוכה על המציאות שפגשה אותו והפכה אותו ללא רלוונטי, אחרים מחפשים את הלגיטימיות שלהם בתור "בעלי מקצוע", ויש כאלה שפשוט מקבלים תשומת לב שלא היו מקבלים אם לא היו מתחייבים להסתה. יש משהו בהסתה שהוא משכר, סוחף, הוא לוקח אותך לאן שאתה רוצה להגיע ומעבר לזה.
אהבתם את הכתבה? הצטרפו לעמוד הוואטסאפ של "ספורט היום" >>
זה קמפיין שכולו שותפות, עם מחויבות בלי גבולות. הגבולות הוסרו מהרגע שהוא הושק. שנה וחצי יש אנשים שעובדים נגד לאזטיץ'. כל מה שמעניין אותם זה לפגוע. האיש לא חף מטעויות, אבל אני לא זוכר מאמן שספג קמפיין ארוך ועוצמתי כל כך. אני לא זוכר מאמן שסומן ככה בזמן שהוא עומד במטרות שלו: אליפות, פעמיים שלב בתים בליגה האירופית.
לאזטיץ' התיישר עם מה שמכבי, המועדון, הציב לו כמטרה - הוא ביצע את המשימות שלו. אפשר להאשים אותו בטעויות מקצועיות, אבל במדד הביצוע שהוא נדרש אליו הוא עמד בצורה חדה. זה לא עניין את האנשים הקטנים; כל כישלון שלו הייתה השעה היפה ביותר שלהם. שום הישג לא השביע את התאבון, את התאווה להסתה. עכשיו שאתם קוראים את הכל, האם אתם מופתעים שזה הגיע לאן שזה הגיע?
מה שעוד יותר לא מפתיע הוא שאותם מסיתים קמו אתמול בבוקר וגילו שהקמפיין שלהם יצא מכלל שליטה. הם בשוק מוחלט שעבריינים הגיעו לבית של לאזטיץ'. זה לא הפירוטכניקה, היא שולית. העובדה שהם קמו והלכו אליו הביתה, עברייני צעצוע. הם לא מבינים שהם פיונים במשחק שגדול עליהם בכמה מידות, שהם קורבנות להסתה.
נרמל את ערן זהבי
לאזטיץ' עשה עבור מכבי דברים שמאמנים אחרים לא הסכימו. הוא נרמל את ערן זהבי למימדים שראויים לו בגילו, דחף שחקנים למקסימום והפך את מכבי לספקית שמוציאה ישראלים וזרים לאירופה. הוא עמד מול כל יציעי הקהל שלו, ששרקו לו בוז, ואני חוזר - הקהל שלו, והכל בזמן שהוא בעיצומו של מאבק אליפות. הוא ניצח גם כשהיה קשה.
ההתנהלות מולו מזעזעת, וזה לא בגלל ההישגים שלו. גם אם היה מאמן שלא מנצח משחק אחד, לא ראוי שיתנהגו אליו כך. זו לא חצייה של קו אדום, יש אנשים שלא רואים את הקו האדום. הם לא מבינים את המקום שלהם, את התפקיד הצנוע שלהם בהצגה. הם לא האירוע - המועדון הוא האירוע, השחקנים הם האירוע.
חשוב להתבייש
הסיטואציה כרגע מלאה באנשים שרק חיכו בפינה לספר כמה הם צודקים, חכמים ומבינים. דיונים טקטיים הפכו למהות הכל, כאילו לנצח משחקים זה לא האירוע שלשמו התכנסנו. אפשר לספר סיפורים עד מחר, זה היה סוף שבוע נוראי עבור מכבי, עבורי בתור אוהד. מותר להתבייש במה שקרה בימים האחרונים, חשוב להתבייש. אסור שדברים כאלה יקרו.
הרחוב מנהל את היריבה העירונית, האחות הקטנה מהכרמל וגם הסניף שלה בבירת הנגב. גם בבירת ישראל מתנהלים על פי גחמות. לא במכבי, ואסור לתת לקמפיין ההסתה הזה לנצח. אני באמת מקווה שלאזטיץ' יישאר. לא מגיע לו להיפרד ככה, לא מגיע לפיונים האלה תחושת הסיפוק שהם אלה שחרצו את הדין שלו.
בדיוק כמו אוהדים שבטוחים שהקמפיין שהם הריצו בגלל כמה ציוצים וספייסים בטוויטר הוביל את אייטור קראנקה החוצה מהמועדון, ולא כי התחלף מנהל מקצועי ורצה מאמן שהוא ממנה ולא מאמן שמינה מנהל מחלקת כדורגל חלש.
אנחנו חיים בעידן מטורלל. כל יוזר גנרי בפלטפורמה בטוח שהוא עושה רעש, קורא לעצמו מאמן מנטלי או כל שקר אחר. גרגרי אבק שבטוחים שהם הפיל - זה עולם עצוב, מלא בחוסר מודעות.
להאריך ללאזטיץ' חוזה בשנתיים
ומה הייתי רוצה שיקרה? הייתי רוצה שמכבי תחדש את ההסכם עם לאזטיץ' לשנתיים נוספות. שהיא לא תיתן לאף גורם חיצוני להבריח אותו. מצד שני, אני מבין אדם שהגיעו אליו הביתה, אומר לעצמו די. והייתי רוצה שהשחקנים יפסיקו להתחבא, שיפסיקו לברוח, ויבינו שזה השעה שלהם להתקדם.
דור פרץ צריך להתאפס על האירוע ולאפס את עצמו בדרך. אתה מסתובב עם סרט קפטן על היד, זה קודש הקודשים. אם אתה לא יכול להנהיג עכשיו, מכבי צריכה למצוא מישהו שכן יוכל, היא רק צריכה לחפש.
אופטימיות זעירה באשדוד
והיו סימנים טובים אתמול בי"א. כן, היו סימנים טובים. איתי בן חמו ואופק מליקה היו בגדר הפתעה טובה, הקאמבק של כריסטיאן בליץ' היה הכרחי, ואיתו גם החזרה של עלי קמארה שתביא למכבי מנהיגות. יון ניקולאסקו הוריד חלודה, וסעיד אבו פרחי ממשיך להשאיר אבק לאלעד מדמון. השופט, כרגיל, דפק את מכבי עם פנדל שהוא בערך 1,000,000% יד, ופתאום בי"א גם מצאו דרך לשרטט קווים - איזה קטע?
והיה גם אופי, לחזור ולא להתייאש אחרי שתי שישיות וסוף שבוע מטורלל. זו נקודה טובה. אז מה הלאה? יום רביעי בבלומפילד מול הפועל חיפה הוא מבחן, לא רק לשחקנים - גם למי שיגיע ליציע. זה הזמן לתמוך, בלי תנאים, בלי תירוצים. תראו לאן זה הביא את הסיטואציה עד לכאן. שכל אחד יעשה את הבחירה שלו, בין מכבי לבין להיות כלי קטן במשחק גדול של אינטרסים. תזכרו מה אתם עושים, ובעיקר בשביל מי. רק מכבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו