שחקן נבחרת. מבחינתי להיות שחקן נבחרת זה כמו להיות מותג יוקרה. מי שמוגדר כשחקן נבחרת, זה אומר שהוא בטופ של הכדורסל הישראלי. זה טייטל ששמור באמת לראש הפירמידה.
חלונות הנבחרת ומיטב העסקנים שינו את ההגדרה הזו. לצערי המותג ״נבחרת ישראל״ הוא כבר לא כל כך מותג. להיות שחקן נבחרת זה כבר לא מיוחד. העסקנים שהשתלטו על העסק ומשחקי הכוחות הביאו למצב של חבר מביא חבר. אם זה בצוות המקצועי או בסגל עצמו.
בעיניי התדרדרות החלה לפני 6 שנים בערך, כששחקן ליגה לאומית עלה למשחק רשמי במדים הלאומיים. לא כוכב, לא עתיד הכדורסל. אחלה שחקן. אבל בליגה הלאומית. זה המשיך לאינספור זימונים של שחקנים משלימים כי הם היו בקליקה הנכונה ולעומת זאת נשירה של שחקנים אחרים כי לא הסתדר להם בלו"ז כאילו הם נועה קירל.
השחקנים עושים טובה
פתאום עושים טובה לבוא לנבחרת. ההוא לא מגיע כי יש לו התחייבות משפחתית, לשני כואב הגב, ולשלישי כואב האגו.
מהעסקנים אני לא מצפה לכלום. מאז שאני ילד נבחרות ישראל היו נגועות פוליטיקה פנימית, הנבחרות הצעירות היו חגיגה של יד רוחצת יד. תדאג לי ואני אדאג לך. מאמנים החתימו שחקנים בקבוצה שלהם כי האבא או הדוד דאג להם אחר כך לתפקיד באיגוד.
תאמינו לי, ראיתי את זה מקרוב ולא פעם אחת.
אבל זה הגיע לבוגרים. נבחרת ישראל מבחינתי הייתה פסגת השאיפות, החלום מגיל קטן. לצערי לא הצלחתי כי כנראה לא הגיע לי ללכת עם הטייטל ״שחקן נבחרת״, אבל היום זה משהו שמחלקים לכל שחקן משלים.
והאמת? זה קצת מעצבן אותי. הדבר היחיד שנשאר טהור בענף מפוצץ הזרים והעסקנים שלנו היה נבחרת ישראל הבוגרת. כל כמה זמן מדינה שלמה מתאחדת סביב קבוצה אחת. אבל זה נגמר.
כאמור, מהעסקנים אני לא מצפה לכלום. אבל איך לעזאזל השחקנים מתנהגים ככה? איך אתם לוקחים את נבחרת ישראל בכזאת קלות? איך אתם מרשים לעצמכם ״לדלג״ על חלון כי יש לכם אירוע משפחתי.
ממתי ללבוש את המדים הלאומיים נהיה חוג? דווקא בדור הכי מוכשר ועמוק שלנו, נבחרת ישראל נהייתה חובה ולא זכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו