"אני פורש כי אני חושב שנכון לפרוש בשיא". כך הצהיר הג'ודוקא המצוין פיטר פלצ'יק בטקס הפרישה המתוזמר שהפיק סוכנו האישי. ובכן, ההגדרה רחוקה מהאמת, כמו עוד כמה אמירות שיצאו מפיו או מצד מקורביו.
השיא בקריירה שלו כספורטאי היה הזכייה במדליית הארד האולימפית בפריז, אי שם בקיץ 2024. מאז, במקום להודיע על פרישה, הוא השתתף בריאליטי "רוקדים עם כוכבים", שימש כפרזנטור בפרסומות, נתן הרצאות וערך סבבי גיוס כספים. בקיצור, הכל חוץ מעיסוק פעיל בג'ודו, והכל באישור שערורייתי של האיגוד והוועד האולימפי. אפילו שלכולם היה ברור שספורטאי הישגי אינו יכול לרקוד על שתי חתונות.
אז למה הוא לא הכריז על פרישה באמת בשיא, כלומר מיד בתום האולימפיאדה? כי "לרקוד עם ספורטאי לשעבר", זה הרבה פחות מרשים מאשר לחולל עם ג'ודוקא פעיל. כך הציגה אותו ההפקה הממוסחרת של "קשת 12", וגם הוא עצמו גרר את בלוף האפשרות שישוב למזרן. בריקוד, בניגוד לג'ודו, אחרי שהודח כבר לא הייתה לו אפשרות לחזור לתחרות דרך מסלול ניחומים, ושם גם אין שתי מדליות ארד.
"לפרוש? אין דבר שאני אוהב יותר מלהעיף אנשים באוויר". זו הייתה כותרת הריאיון שהעניק פלצ'יק לפני פחות מחודשיים, לפודקאסט בשם "יציע הכסף". עוד פלטפורמה מסחרית של ערוץ הספורט, בשיתוף בית ההשקעות שאותו הג'ודוקא מפרסם. "אז אתה על זה?" שאל "המראיין מטעם" על האולימפיאדה הבאה. "בטח!" השיב פלצ'יק. בבית ההשקעות בטח היו מרוצים מההשקעה. ביח"צ.
לא רק בריאליטי, אלא גם בפרסומות עדיף ספורטאי פעיל על אחד שפרש. בסרטון של אותו גוף פיננסי שמשודר גם בימים אלה, מופיע עדיין הפרזנטור פלצ'יק בחליפת ג'ודו שמוטבע עליה דגל ישראל, ומדקלם: "אני כבר בנבחרת המנצחת – ואתם?", כאילו אוטוטו הוא עולה לקרב. לא בדיוק "אמת בפרסום", אבל בהחלט הסבר לבלוף ה"פרישה בשיא", שהגיעה שנה ושלושה חודשים אחרי השיא.
ואולי זה בגלל שבג'ודו אתה מתחרה יחף, וגם ככה לא תולה את הנעליים.
ההבדל בין ג'ודאים לבין גולשים ומתעמלים
ואם כבר "אמת בפרסום", בזמן הרב שחלף מאז האולימפיאדה בפריז, הרבה פלצ'יק להעלות פוסטים ולהתראיין, ולא בצניעות יתרה. הרבה אני ואני ואני, קצת פחות כבוד לאחרים.
באחד הראיונות, ל"ג'רוזלם פוסט", הוא טען שבגלל פעילות ההסברה שלו למען ישראל, "הרבה ארגונים ניסו למנוע את השתתפותי באולימפיאדה, כך שהייתי כפסע מלא להוביל את המשלחת הישראלית עם הדגל בידי"... סיפור שקשה למצוא לו סימוכין. ארגונים יכולים למחות ואף לאיים, אך ודאי לא למנוע השתתפות ספורטאים במשחקים האולימפיים. גם מן הראוי היה שיזכיר כי הייתה עוד נושאת דגל בפריז, השחיינית אנדי מורז. זאת אומרת שגם בלעדיו, המשלחת שלנו לא הייתה נראית בטקס הפתיחה כעדר ללא רועה.
בסרטונים שהעלה פלצ'יק לרשת בשנה האחרונה, הוא מוצג שוב ושוב כ"ג'ודוקא המעוטר ביותר בישראל". גם זה לא מדויק. ג'ודוקות יש גם בנשים, וענבר לניר מעוטרת יותר ממנו. היא זכתה גם בכסף אולימפי (הוא בארד), והוכתרה לאלופת עולם (הוא לא).
פעם, בתוכנית "המרדף" ב"כאן 11", כינה המנחה עידו רוזנבלום את שחר צוברי "אלוף אולימפי". "מדליסט אולימפי!" מיהר לתקנו הגולש הצנוע. פלצ'יק, כמו שגיא מוקי ואורי ששון, זרם לא פעם כשהודבק לו התואר "אלוף אולימפי", אף על פי שבג'ודו לא היה לנו אחד כזה מעולם.
זוכים בזהב אולימפי היו לנו עד כה רק ארבעה - גל פרידמן ותום ראובני בגלישה, ארטיום דולגופיאט ולינוי אשרם בהתעמלות – ואף לא אחד מהם שיווק או דיבר על עצמו ברשתות כמו פלצ'יק. אשרם השתתפה ב"רוקדים עם כוכבים" אחרי הפרישה, ובמסיבת העיתונאים בה הודיעה על סיום הקריירה, לא השוויצה במדליות שצברה. פלצ'יק הציג לראווה את השלל שלו על מתלה נייד שהוצב לצד הבמה, ונתן דווקא נתן תחושה הפוכה - של חניך מצטיין בחוג לג'ודו במתנ"ס.
ככה זה כשאתה מתחרה כל כך הרבה שנים תחת היו"ר היהיר משה "שופוני" פונטי. המשאית עם הצל"שים חונה קבוע בעמוד הפייסבוק של האיגוד, והשופרות בתקשורת יציגו אותנו כ"מעצמת ג'ודו". בשייט, כמו בהתעמלות, הציבור לא יודע אפילו מי זה יו"ר האיגוד, וכדי להגיע להישגים, הגולשים נעזרים ברוח טבעית. בג'ודו, בלי קשר לתוצאות או לאירוע, היו"ר תמיד עושה רוח בעצמו.
