קול שאסור להעלים: סגירת גלי צה"ל היא פעולת השתקה של הממשלה

אורי אוזן בטור אישי: ההחלטה שלי להצטרף לתוכנית "עושים ספורט" הייתה אחת הטובות בקריירה • גל"צ הייתה בית הספר האחרון לתקשרות, והצליחה לשמור בעידן המסחרי והציני על מקצוענות, ערכים ואנושיות • זו פגיעה קשה בתקשורת וחופש הביטוי

גלי צה"ל ביפו . צילום: גדעון מרקוביץ

כששמעתי את הודעת שר הביטחון על סגירת גלי צה"ל עד חודש מרץ, נחמץ לי הלב. שבע שנים עברו מאז ששמעתי שבוני גינצבורג עוזב את התחנה. יצרתי אז קשר עם עידן קוולר, מגיש התוכנית המיתולוגית "עושים ספורט" בימי חמישי, ושאלתי אותו אם יעניין אותו שאצטרף אליו להגשה. בדיעבד, זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי מאז שהתחלתי לעבוד בתקשורת.

השעה הזאת, בימי חמישי בין 13:00 ל-14:00, היא אחת השעות הנעימות שלי בשבוע – ולא בגלל הספורט, אלא בעיקר בזכות האנשים: החיילים והחיילות הנפלאים שעובדים איתנו. תמיד מחייכים, תמיד נעימים, חרוצים, מקצועיים ועושים את עבודתם בצורה נהדרת.

גלי צה"ל, צילום: גדעון מרקוביץ

למרות שההחלטה ריחפה באוויר, לא היה פשוט לשמוע את הודעת שר הביטחון ביום הבוקר (רביעי). זו הודעה עצובה, שלא רק מבשרת על סגירת תחנת רדיו צבאית מיתולוגית שפועלת כבר 75 שנה, ושגידלה את מיטב אנשי התקשורת בישראל – מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, נשים וגברים – אלא גם מרגישה כפעולת השתקה מצד הרשות המבצעת.

פעולה של ממשלה שמסרבת לקחת אחריות על מחדליה, ובמקום זאת פוגעת בחופש התקשורת והעיתונות במדינה דמוקרטית.

הפגנה מחוץ לגלי צה"ל (ארכיון), צילום: גדעון מרקוביץ

הבית ספר האחרון לתקשורת

לאורך שנותיי בגלי צה"ל פגשתי עשרות חיילים נהדרים, שמגיעים לתחנה מלאי מוטיבציה, מקבלים הכשרה מקצועית, ותוך חודשים ספורים הופכים לעורכים, מפיקים וכתבים שיודעים לעשות תקשורת אמיתית. הם מבינים את האחריות והחשיבות שבשליחות הזו, ועושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר.

גלי צה"ל היא הרבה מעבר לתחנת רדיו של חיילים במדים – היא בית ספר לתקשורת, פשוטו כמשמעו. אולי האחרון מסוגו. מקום שמאמין בחשיבותה של תקשורת חופשית ככלי לשרת את הציבור הרחב.

בעידן שבו הכול הפך מסחרי וציני, גלי צה"ל הצליחה לשמור על שילוב נדיר של מקצוענות, ערכים ואנושיות. היא לא הייתה תלויה בממון או באינטרסים, שיקפה את כלל הקולות בעם, וכל מטרתה הייתה לעשות טוב. נכון, כחלק מחופש הביטוי היו מאזינים שפחות נהנו לשמוע דעות מסוימות, אבל זה בדיוק לב העניין בתקשורת במדינה דמוקרטית.

אחד הנימוקים של שר הביטחון לסגירת התחנה היה פגיעה במורל של החיילים והחטופים. זה הזכיר לי ראיון שראיתי לפני שבועיים עם שורד השבי בר קופרשטיין, שסיפר שהרגע שבו שמע את המנגינה של גלי צה"ל בשבי היה רגע של אושר עילאי – אחד הרגעים שנתנו לו כוח כשהיה בגיהינום של עזה. המנגינה של גלי צה"ל, התוכניות שלה – הן חלק מפסקול חיינו, מתסריט חיינו, ויש להן משמעות גדולה בהרבה מכל מוזיקה אחרת שאנחנו שומעים. אסור להעלים אותן.

תחנת גלי צה"ל, צילום: גדעון מרקוביץ

לעצור את הטירוף

אני עדיין מקווה שההחלטה הזאת אינה סופית, ושיהיו אנשים ישרים שם למעלה – בין מקבלי ההחלטות – שיבינו את ההשלכות, יתעשתו ויעצרו את הטירוף.

ההחלטה של כ"ץ, ובעיקר הנימוקים שנשמעים כמו דמגוגיה זולה, היא פגיעה קשה בתקשורת ובחופש הביטוי. או כפי שאמר ח"כ מהבית היהודי, אורי אורבך ז"ל: "מוטב לחיות במדינה שהתקשורת מפילה את הממשלה, מאשר במדינה שהממשלה מפילה את התקשורת. זה לב ליבה של הדמוקרטיה".

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הכותב הוא מגיש התוכנית "עושים ספורט" שמשודרת בגלי צה"ל בימי חמישי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר