לירן שכנר יכול היה להתפתח למעמד של שדר מוביל מהליגה של "שלושת הטנורים" - יורם ארבל, מאיר איינשטיין ז"ל ורמי ויץ (שאיבד את זה לחלוטין עם השנים). שולט בחומר, קול רדיופוני וסמכותי, דיבור רהוט. למרבה הצער, הוא הפך למגיש־גרופי שמאדיר כדורגלני עבר, ובשבת האחרונה התבטל והתרסק לנוכח המחאה המוצדקת של אוהדי מכבי חיפה נגד הניהול הכושל של יעקב שחר.
הם לא השליכו אבוקות, לא שרפו צמיגים ולא חסמו צירים, אלא בסך הכל הניפו כרזות בסמי עופר, מול כבוד הנשיא. "אלופים בשיווק לקבוצה בשיתוק"... "יעקב תשחרר"... "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון - כלום", נכתב שם, כיאה לסרט האימה שאליו נכנסו הירוקים. במדינה נורמלית עם חופש ביטוי השדר והפרשן היו מרחיבים ומקיימים דיון רציני. אצלנו הפכו שני הפלקטים האנושיים לצנזורים ראשיים.
"לא שווה התייחסות", סינן שכנר. "חוסר הערכה לאנשים שגרמו להם לשבת באצטדיון הזה ככה כמו היום באירופה", החניף הפרשן מוטי איוניר. "אלה לא האנשים שאנחנו נדבר עליהם הערב, סליחה אחה"צ", סיכם שכנר, שנקלע לליקוי מאורות. ובכן, גם העסקת השדר במשחקי מכבי חיפה שווה התייחסות. בנו של הכרוז לשעבר יעקב שכנר אינו אוהד מן השורה, אלא יותר מעמדת השידור המפנקת. הוא לא משלם עבור המינוי ולא אוכל את הלב כמו המוחים, וכבעל גנים של כריזה פשוט נאטם לקריזה.
מה עשה שחר בקיץ האחרון, כולם יודעים. אחרי שנפרד ממסאי דגו, פיטר גם את ברק בכר בטרם עת, הנחית את ליאור רפאלוב כקודקוד מקצועי לצד איציק עובדיה - והליהוק הפך לשוק. הארגנטינאי שהביאו, דייגו פלורס, נזרק, והמודח הוחזר כמשיח. מה להתנהלות השכונתית הזו ולאיוניר, שנזכר באירופה ושכח מהתבוסות ומהנפילות שם? שלא לדבר על טראומת העשור השחור עם שחר.
בעלי מכבי חיפה איננו פילנתרופ. הקבוצה סידרה לו פרסים, גינוני כבוד וטקסי הוקרה. ראשת עירייה פופוליסטית אפילו קראה על שמו רחוב, עם שלט פומפוזי מגוחך. את האצטדיון בשבת קישטו (מלבד כרזות המחאה) שלטי פרסום של חברות בבעלותו, וליד שני השערים חנו פרסומות למכונית שהוא משווק. אחת מהן ממש בפינה שבה הובקע שער השוויון של הפועל ירושלים, שנראה כמו תאונת פגע וברח. העיקר ששכנר נשאר בניוטרל.
והיה עוד מלחך פנכה, בלם העבר רפי אוסמו, שפירשן ב"רדיו (מכבי) חיפה" ומחה בזעם נגד המוחים: "בושה וחרפה. אני היום מתבייש באוהדים האלה שנמצאים היום ביציע. בושה. בושה וחרפה. האיש שם פה מיליארדים למועדון, והחוצפנים האלה מרימים שלטים כאלה. אני לא מקבל את הג'נטלמניות, לא מקבל את כל החביבות הזאת שמותר להם להרים שלטים כאלה. בושה וחרפה. אני היום מתבייש באוהדים האלה שנמצאים פה ביציע. בושה".
רק אחרי שאמר עשר פעמים מתבייש/בושה ו/או חרפה, הוא נרגע ופנה להפקה: "ותשימו את זה פה בבקשה, ברדיו, את כל מה שאמרתי"... בטח, הכי חשוב שהביג בוס ידע מי העובד המסור שדאג לו. "רפי אוסמו הגדול", כינו אותו כשחקן, להבדיל מבן דודו בעל השם הזהה ששיחק אז בקבוצה.
כפרשן, "אוסמו הגדול" יצא ממש קטן. לא רק בגלל שתקף מחאה אותנטית ולגיטימית, אלא מפני שהוא מועסק שנים ארוכות אצל שחר, ניהל סוכנות רכב שלו והיה גם מנהל הקבוצה. כאשר השליח משתלח וסותם פיות, עושה רושם שחנפנותו אומנותו, ודי מובן מי כאן החוצפן. ואם לסכם בעשר מילים: בושה וחרפה (X5).
טוכמן שובר שיא בהתרפסות
בכלל, זה היה מחזור דביק במיוחד בליגת לקקני־העל. "רק לפני כמה ימים חגג יום הולדת 31 טום בן זקן, קפטן מ.ס. אשדוד", התפעם יניב טוכמן ב"יציע החנפנות", והוסיף: "שני בישולים פנטסטיים ב־1:4 על הפועל חיפה. לפני שבוע בישול גם נגד הפועל פ"ת. אבל איפה שמתי לב אליו? היה תיקו נגד בית"ר ירושלים לפני שבועיים בטדי. זוכר איך הוא עומד שמה וכולם יורקים עליו מהמזרחי, והוא עדיין עומד וסוחט את הזמן. הגיע הזמן שנכבד גם את טום בן זקן".
כן, זה מה שריגש את טוכמן. אילו בהתאחדות היו מחלקים צל"שים על בזבוז זמן, אין ספק שבן זקן היה מקבל עיטור מופת על אומץ הלב, התושייה והקרבת פיקוד העורף שלו לכוכבי הרוק בטדי. באשר לבישולים, חשוב לציין, לא מדובר בכדורי עומק מתוחכמים בין שלושה מגינים, אלה בהגבהות לרחבה שמצאו את הראש הנכון. אמת, גם להגביה צריך לדעת, בטח אחרי כל כך הרבה שנים באגף, אך לא סתם טוכמן בחר לרומם דווקא את הבן של הבוס, שבפניו הוא מתרפס באופן קבוע.
"אתמול אפילו שרף ישב ושפשף את העיניים", התמוגג טוכמן בהמשך התוכנית. "כמעט 3,000 אוהדים, ילדים, הורים, וזו עבודה שנעשית. עבודה אגרסיבית מאוד. צריך לפרגן גם לדובר המועדון אדי נודל, שעבר עם השחקנים בשבוע שעבר בעשרות בתי ספר. השחקנים נרתמים, כולל זרים, כולל מושאלים". יסלח לנו נודל, אבל עם כאלה עיתונאים מי צריך דוברים?
זה שהכרטיסים חולקו בחינם - טוכמן לא טרח לציין, עד שנשאל, ואז הוא סיכם: "אם יצליחו לרתום 3,000 כל משחק יהיה פנטסטי"... מי שזוכר שפעם, הרבה לפני שג'קי בן זקן עשה במועדון כבתוך שלו, "אצטדיון הי"א" היה מפוצץ באוהדים בדרבי, ועוד בליגה השנייה.
היום, מול יריבות דלות בקהל חוץ, הוא מפזר כרטיסים בחינם לתלמידים, וטוכמן עובר מעיתונות ליחצנות. נגד הקבוצות הגדולות, שאוהדיהן ממלאים כל פינה ומשלמים, סנטה ג'קי לא מחלק מתנות לילדים.
לפני המשחק מול מכבי ת"א בעונת 2021/22 החליט בן זקן להקפיץ את מחירי הכרטיסים. האוהדים האורחים הודיעו שיחרימו את המשחק, המאכער מאשדוד התקפל, ומי התנדב לסנגר עליו? אכן, הסנג'ר טוכמן, שאמר ברדיו: "אני חושב שג'קי בן אדם הוגן ואמיתי. לא מעניין אותו הכסף"... ברור שלא. כפי שלמדנו מהרשעתו לפני כעשור בשורת עבירות תרמית חמורות בניירות ערך, ושליחתו לכלא.
"הנאשם לימדנו על דרכו לשקר בחקירתו", נכתב בפסק הדין. במשחק ההוא לא חולקו כרטיסים חינם לתלמידים באשדוד, שלא יתפסו מקום של קהל אורח שמשלם. אבל אילו היו שואלים אז את טוכמן, הוא בטח היה מסביר שחשוב לג'קי שהתלמידים יעשו שיעורי בית.
ביזיון לוזון־בן נשר, טייק 2
על השערורייה הזו נכתב כאן לפני כחודשיים, והנה היא חוזרת. גיא לוזון, שיאן הכישלונות בנבחרת עד גיל 21, קבע את הסגל שלו למשחקים מול נורבגיה והולנד במוקדמות יורו 2027, וברשימה שוב מופיע שון בן נשר.
מדובר בשוער מחליף ממכבי הרצליה מהליגה הלאומית, שלא שיחק בשום נבחרת בגילים הצעירים. בזימון הקודם הגיבו מההתאחדות כי "השיקול מקצועי בלבד", אלא שגם בליגה השנייה בן נשר לא שותף כלל מתחילת העונה. אז כיצד לוזון הגיע למסקנה שמקומו בנבחרת?
הנה הרמז: במשחק גביע המדינה שבו אירחה הרצליה את הפועל עכו בשבוע שעבר בן נשר דווקא היה בהרכב, ומי שידע על כך מראש והגיע לראותו היה מאמן השוערים בנבחרת, ויקטור בוכניק. לידו ביציע, לגמרי במקרה, ישבה קרן בן נשר, חברת הנהלת ההתאחדות המקורבת ליו"ר, משה זוארץ, ואמא של השוער. לצידה ישב והשקיף בעלי מכבי הרצליה אריאל שיימן, שמכהן כמשקיף בישיבות ההנהלה וחבר קרוב של זוארץ, המקורב ללוזונים.
ככה זה כשכולם כל כך קרובים ומעורבבים. אף אחד מהקליקה לא חושש אפילו ממראית עין, ורק למי שמביט מהצד בא לצעוק: אמא'לה!
דברי חכמים
"הכדור פוגע לו בראש האחורי"
הפרשן דודו אוואט מתאר גול של מיקל מרינו, מפלצת שערים דו־ראשית מארסנל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו