33.3 נקודות, 13.3 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 6.0 חסימות(!) ו־1.2 חטיפות. ב־32 דקות בממוצע למשחק. אלה המספרים של חד־הקרן הכי יוניקורני שראינו, כנראה, אי־פעם בשלושת המשחקים הראשונים של העונה. תקראו שוב את המספרים האלה של ויקטור ומבניאמה, ואז תיזכרו בן כמה הוא (22), מה הגובה שלו (2.25 מ', אולי כבר אפילו 2.30 מ'), ובגרף השיפור המדהים שלו בקצת יותר משנתיים ב־NBA.
על דבר אחד אין חולק: דבר כזה לא ראינו, מעולם. זה לא הגובה. זו העובדה שבמשחק פתיחת העונה, מול דאלאס, הוא הוביל כדור לאורך המגרש, התייצב על קו השלוש מול אנתוני דיוויס, אחד השומרים הטובים בליגה, עשה קרוסאובר קטן, עוד הטעיית הזיטיישן, ואז עלה לשלוש בסטפ־בק. צ'אקה. המבט על פני השחקנים אמר הכל. ואז הוא הוריד את דיוויס למטה, עשה ספין מוב על קו הבסיס, הסתבסב, ועלה לדאנק מהצד ה־ש־נ־י של הטבעת. המבט על פני השחקנים אמר הכל.
היכולת שלו לייצר מטרייה אווירית הגנתית בצבע מזכירה בזריזות ובמהירות התגובה את האקים אולאג'ואן, אבל מוטת הידיים (2.40 מ') ארוכה בהרבה. במקביל, גארדים ושחקנים בעמדה 3 לא יכולים לשבור לו קרסוליים מחוץ לצבע בכדרורים מסחררים, מהסיבה שעבודת הרגליים שלו טובה מאוד, וגם שאין דרך של ממש להגיע לסל בלי שידי הגומי שלו יחסמו את הכדור. 18 חסימות בשלושה משחקים, כן? זה בוודאי יירד קצת, אבל עונה של 5-4.5 חסימות בממוצע היא ריאלית מאוד עבורו.
על זמן שאול?
החשש הגדול, וגם סימן השאלה הגדול, הם כיצד ואם יצליח הגוף של וומבי לעמוד בעונת NBA שמגיעה לפעמים ל־100 משחקים. האם יהפוך לראלף סמפסון 2.0? הענק של יוסטון (2.23 מ'), שביחד עם האקים היוו את צמד תאומי המגדל המאיימים ביותר בתולדות הליגה, התחיל להתפרק אחרי ארבע עונות טובות ובסופה של השמינית כבר פרש. זה תסריט האימים, כמובן, גם אם רפואת הספורט היום טובה שנות אור מזו שבשנות ה־80.
אבל בואו נשמור על אופטימיות ונאמין שוומבי יצליח לשחק העונה 70 משחקים ולהגיע בריא לפלייאוף (וכן, הספרס יגיעו לפלייאוף). אם גרף ההתקדמות שלו יימשך במסלול התלול הזה למעלה, ולצד סטפון קאסל, דווין ואסל ודילן הארפר (אל תיתנו לוומבי להשכיח אותו, הוא יהיה אולסטאר בעוד שלוש שנים), האריסון בארנס המנוסה והחכם, ודיארון פוקס כשיבריא, זו קבוצה שמסוגלת בהחלט להפוך להפתעת המערב, להתקדם הרבה יותר רחוק ממה שמישהו האמין, ולהוות אתגר לכל קבוצה בליגה. אני לא אומר שזה ייגמר באליפות, אבל גמר מערב הוא תסריט ריאלי במקרה שכל הכוכבים יסתדרו בשמיים של טקסס.
כאמור, אנחנו רק בפתיחת העונה, אבל לרשימה של השחקנים שמוכרחים לצפות בכל משחק שלהם (ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ' וסטף קרי) מצטרף עכשיו וומבי. ובניגוד אליהם, יש אפשרות שאנחנו על זמן שאול עם הקריירה שלו, אז כל משחק שלו שווה את הזמן של כל צופה.
זכייה ב־MVP השנה? האפשרות קיימת. דבר אחד ברור - וומבי הגיע מהעתיד. זה לא אומר שהעתיד כבר כאן, אבל זה בהחלט צריך לגרום לכולנו בהווה להתחיל לשאול את עצמנו כיצד השחקן הזה ישפיע על המשחק עצמו, משחק הכדורסל, כי עושה רושם שהוא בדרך לעשות את זה.
