כדורגל הוא משחק רנדומלי, ואמש בסמי עופר סופקה עוד הוכחה לכך במשחק בין מכבי חיפה למכבי נתניה. הרי בעיטה מוצלחת של ג'ורג'ה יובאנוביץ' מהנקודה הלבנה הייתה שולחת את הירוקים הביתה עם ניצחון ודוחה את הדיונים על סוף דרכו של דייגו פלורס במועדון.
היא גם הייתה משכיחה, ולו לרגע, את העדיפות של מכבי נתניה לאורך המשחק, את אין ספור המצבים שהחמיצה ואת העובדה שפשוט הגיע לה לנצח. ואז, באופן מפתיע משהו, הצדק נעשה עם ההחמצה של יובאנוביץ' ועם הפנדל המכריע בצד השני (גיורגי ירמקוב, איפה תלך?).
ובכל זאת, גם בים המקריות הזה יש אמת אחת שלא ניתן לערער עליה אפילו במשחק הפכפך כמו הכדורגל: ברגע שעונה מתחילה עם קריאות בוז, מחאות ועימותים בין שחקנים לאוהדים, שום דבר טוב לא ייצא ממנה. מי שיודע זאת טוב מכולם הוא המנכ"ל איציק עובדיה, שהיה במכבי תל אביב מ-2007 עד 2011.
הוא הצטרף בתקופה רעה במיוחד, בדמדומי הבעלות של לוני הרציקוביץ' במועדון שאוהדיו מאסו בו. אחר כך חווה גם את הפיקדון קצר המועד בידיו של אלכס שניידר וגם שנה וחצי תחת מיטש גולדהאר. הקדנציה שלו בקריית שלום לא הייתה סוגה בשושנים. הוא מבין בדיוק לאן אנרגיה רעה יכולה להוביל.
ההבדל המאוד לא קטן הוא שאז עובדיה היה עוזר מאמן והיום הוא המנכ"ל של אחד המועדונים המעוטרים בישראל. חלק גדול מהאחריות למצב הקבוצה נופל עליו. גם אם פלורס יפוטר (מהלך לא הגון בעיניי, אבל בכדורגל קורים הרבה דברים בעייתיים כתוצאה מלחץ הקהל) הבעיות יישארו, ובמקרה כזה המנכ"ל צריך להתוות כיוון למועדון ולהרגעת הרוחות. כרגע זו נראית כמו משימה לא פשוטה בכלל.
הפועל באר שבע, תרגעי כבר
אוהדי הפועל באר שבע הזכירו במהלך השנה האחרונה את המשחק שלא התקיים מול סכנין כזה שגזל מהם את האליפות, אבל את התואר הקבוצה איבדה בנתניה, עם הבעיטה החופשית של מקסים פלקושצ'נקו בתוספת הזמן. אמש, באותו מגרש, אפילו באותה מסגרת וכמעט באותה דקה, הוכרע עוד משחק לרעתה.
זהו בסך הכול איבוד נקודות ראשון של באר שבע לאחר שישה ניצחונות, לא משהו שצריך להיכנס ללחץ ממנו, ובכל זאת, על אף שאנו נמצאים בשלב מוקדם מאוד של העונה, הגיע הזמן של סגנית האלופה להראות קצת קילר אינסטינקט. בשנה שעברה טען רן קוז'וך שהשחקנים שלו "בלתי שבירים", ודווקא ברגע האמת התגלו סדקים שעלו באובדן התואר.
אנחנו רק במחזור השביעי, אמנם, אבל אפשר וצריך להרוג את העונה מוקדם, במיוחד עם הזיופים הצפויים של מכבי תל אביב. ניצחון של המוליכה אמש היה מגדיל זמנית את הפער בפסגה לשבע נקודות ומייצר לחץ גדול על האלופה, רגע לפני הדרבי.
באר שבע פתחה את העונה עם כמה תצוגות אדירות, אך נגד בני סכנין והפועל תל אביב התחילה להבין שלא כל יום חמישיות ושביעיות. אם את המשחק הבינוני של דן ביטון ואליאל פרץ אמש אפשר להגדיר כנפילה זמנית, או פשוט כחזרה לא טובה מהפגרה, הדאגה הגדולה כרגע מבחינתה היא היכולת של קינגס קאנגווה.
הזמבי לא קרוב אפילו ליכולת האדירה של השנה שעברה. האם זה עניין פיזי, מנטלי או קשור לכך שייתכן שהוא רואה את עצמו במקום אחר בינואר? לא ברור, אבל באר שבע צריכה את קאנגווה חד ועם יותר מוטיבציה כדי לא לשמור את מכבי תל אביב קרובה מדי.
הפועל ירושלים עוד תאחר את הרכבת
תחתית הטבלה קיבלה צורה משונה. עוגת הניצחונות מתחלקת באופן די שווה, והפועל ירושלים ובני ריינה לא מקבלות אפילו פירורים. שבעה מחזורים חלפו בסך הכול, ושתיהן רחוקות כבר שבע נקודות מהפועל פתח תקווה ועירוני קריית שמונה.
זיו אריה כבר מכיר את הסיטואציה. לפני שנתיים פתחה הקבוצה עם שתי נקודות בתשעה משחקים. אז, כמו היום, מ.ס אשדוד הייתה מעליה עם תשע נקודות, כשגם להפועל פתח תקווה היו תשע (היום שמונה). פתח תקווה ירדה, אשדוד ניצלה ברגע האחרון, ירושלים סיימה במקום השביעי עם 43 נקודות אחרי סדרת תוצאות מרשימה.
הפעם, כך נראה, המצב חמור יותר. ירושלים היא הקבוצה שכבשה את כמות השערים הנמוכה ביותר עד כה, חמישה, וסובלת מחוסר ביטחון ובעיקר מחוסר מחץ וסגל נחות יותר. היא לא יכולה להמשיך להמתין להתעוררות של מתן חוזז וסדריק דון, הם חייבים להשתפר כאן ועכשיו. גם עם התאוששות של שחקני המפתח, ספק אם יש לה את הכלים לעשות את הקסמים שעשתה בשנים האחרונות בליגת העל.
במחזור הבא מגיעה בני סכנין לטדי. הפסד נוסף יהפוך את הסיפור להרבה יותר מסובך, ואולי גם יתחיל לסמן סופה של תקופה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו