העובדה שסוכן השחקנים אבי נמני ממשיך לפרשן משחקים של נבחרת ישראל או מפגשים בליגת העל, היא דבר מופרך שמתאים רק לתקשורת ספורט ברפובליקת בננות. על גילוי נאות או כוכבית עם שמות השחקנים שהוא מייצג אין מה לדבר. אבל לפעמים, כשיוצא ממנו הסוכן אפילו מבלי שהתכוון בסתם קשקשת משמימה באולפן, אפשר לחוש את צלילתה של האתיקה – מהמקפצה.
כמו למשל בדיון לקראת הדרבי התל אביבי אתמול (חמישי), בתוכנית הספורט של רדיו fm103. ”אני רואה בעיה אחת למכבי תל אביב", אמר נמני. "שאם דור פרץ לא משחק ושגיב יחזקאל לא משחק, שחקנים שיודעים מה זה דרבי, יש מעט מאוד שיודעים מה זה דרבי. זה אולי רז שלמה, רוי רביבו. מי עוד יודע?"
איש מהיושבים לצידו – חיים רביבו (אבא של אחד המוזכרים), ערן זהבי (פרופסור לדרבים), והמנחה לירן שכנר, לא ידע. ובכן, דווקא יש עוד שניים שחוו את האירוע. השוער רועי משפתי ושחקן הכנף אושר דוידה, שאפילו יודע מה זה דרבי משני הצדדים. גם עידו שחר התחנך על ברכי היריבות במחלקת הנוער הצהובה, והספיק לשבת על הספסל באחד הדרבים בבוגרים.
אז למה נמני זכר רק את שלמה ורביבו, ושכח משלושת האחרים, שמיוצגים במקרה על ידי סוכנים אחרים? מה שבטוח, כפרשן, אתה תמיד יכול לחלק הטבות במועדון הלקוחות.
שכטר מוציא מהארון
אם מישהו חשב שיצאנו בידיים ריקות ממפגש מוקדמות המונדיאל באיטליה, הוא טועה בגדול. למחרת בבוקר, בשעה 07:53 בדיוק, הבזיק מוטי פשכצקי ב"חדר החדשות" של ערוץ הספורט מידע חיוני: "בסיום המשחק אמש, מוחמד אבו פאני החליף חולצה עם סנדרו טונאלי, מתן בלטקסה החליף חולצה עם ריקרדו קלאפיורי, ואליאל פרץ החליף חולצה עם מתאו רטגי". לפחות בלטקסה לא לקח חולצה של רטגי, אחרי שלקח לו את הרגל ברחבה וסידר לאיטלקים את ה-0:1.
הדיווח הזה מהווה מכה להתאחדות, שנוהגת למכור את חולצות המשחק של הכוכבים שלנו בסכומים מופקעים. הוא גם ממחיש לנו שלצד המאבקים הקשים עם יריבות עדיפות, השחקנים שלנו מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים מעבר ל-90 הדקות. הם מסתכלים על הכוכבים מאירופה, ממש כמו הילדים המעריצים שעומדים שעות ביציע עם שלט שהכינו בבית, ומבקשים את החולצות שלהם.
וכמו שיש בהיסטוריה שלנו את מלך השערים של כל הזמנים, ושיאן ההופעות בנבחרת, מתקיים גם מאבק על אוסף החולצות הגדול מכולם. אחד משחקני העבר שמשוויץ בחולצות שאסף מיריביו במהלך הקריירה, זהו איתי שכטר. בסרטון שהעלה לאחרונה לרשת הוא מציג לראווה את השלל שאגר לאורך השנים במפעלים האירופיים, בקייזרסלאוטרן הגרמנית, בסוונסי סיטי האנגלית ובנאנט הצרפתית.
מכיוון שהמתלה מתעקל, הקולבים צפופים והארון דו-קומתי, התחושה הכללית היא שמספר החולצות שצבר בשלוש הליגות האלה, גדול ממספר המשחקים בהם שותף. "המוזיאון הקטן שלי", מכנה שכטר את מלתחת הסלבס מהכדורגל, ומתוקף עיסוקו הנוכחי גם מספק פרשנות לגבי חלק ממבצעי חילוץ החולצות כחלוץ. לפחות בעניין הזה, הדברים בכלל לא תלויים במאמן. עם קצת יוזמה ונחישות, אתה יכול להיכנס בסיום גם לחדר ההלבשה של היריבה, כשחקן מחליף.
