זה לא היה השבוע של עודד קטש. ביום שלישי הוא היה אחראי להופעה הנרפית, אדישה וחסרת האנרגיות של מכבי תל אביב בתבוסה לברצלונה. אתמול (חמישי) הוא היה אחראי למפולת הגדולה של הקבוצה בדקות הסיום מול אולימפיאקוס, בדרך להפסד 95:94. הוא ולוני ווקר.
13 נקודות יתרון פחות מחמש דקות לסיום לא הספיקו למכבי. הדקות האחרונות היו מפגן של לוזריות. מכבי קפאה, איבדה כיוון ובמקום לסיים בניצחון ברור נתנה לקבוצה היוונית להתאושש ולקבל את הביטחון שהמשחק לא אבוד, מה שבסופו של דבר גם עלה למכבי במשחק.
המשחק הזה היה יכול לשנות את העונה או לפחות לתת לה אוויר עד שיגיע החיזוק. במקום זה מכבי ירדה למאזן 4:1 כשלפניה ריאל מדריד ופנאתינייקוס במשחקים הבאים. יש מצב שיזכרו את ההפסד הזה במועדון עוד הרבה זמן. בניגוד לפאשלה מול ברצלונה, הפעם הגישה ושפת הגוף היו טובים. מכבי הייתה דרוכה ונחושה ונלחמה היטב, אבל מה זה שווה אם בשלוש דקות זורקים את הכל?
קטש היה חייב להיות שם כדי לעצור את הסחף. לדוגמה: איפה היה בדקות האחרונות תמיר בלאט שיכול לעשות סדר ולקבל החלטות נכונות? מכבי הפסידה את המשחק במהלך אחרון, אבל לא הייתה צריכה להגיע למצב הזה. אם קבוצה מתפרקת ככה בדקות האחרונות ומאבדת ניצחון שהיה ביד, זה קודם כל על המאמן.
ווקר יימדד ברמת ההשפעה שלו
ווקר מקבל במכבי מעל שני מיליון דולר כדי לנצח משחקים. זה היה משחק קלאסי שבו הוא היה צריך לקחת את העניינים לידיים בדקות הסיום. במקום זה הוא החטיא זריקת עונשין בזמן קריטי ובמהלך האחרון התברבר במקום להיות אסרטיבי וללכת לסל. התפוקה של הכוכב הגדול רחוקה מלהיות מספיקה, הוא צריך להבין שלא ימדדו אותו בנקודות שיקלע, אלא במידת ההשפעה שלו.
אם לא הקריסה בסוף היינו מדברים היום על ג'ף דאוטין ג'וניור. מכבי הביאה שחקן שכשהוא מתחמם הוא בלתי ניתן לעצירה. ככל שהזריקה קשה יותר כך הסיכוי שיקלע אותה גדול. הוא קולע עם יד על הפנים והופך בדקות כאלה לבלתי עציר. הוא עשה את זה בניצחון בדרבי ועשה את זה אתמול עם 6 מ-7 לשלוש. עם זאת, הוא חייב לשפר את היציבות כי במשחק הקודם קלע שתי נקודות. המשחק שלו הוא כבר לא הסיפור כי מכבי ידעה "לבזבז" את הערב הגדול שלו.
ולסיום, טור שני שאני כותב על שחקן שלא משחק. אורוש טריפונוביץ' שוב לא בסגל וכנראה בדרך החוצה. זה שווה הסבר ממכבי איך שחקן שהובא בקיץ מאבד את הקרדיט כל כך מהר מבלי שראינו אותו כמעט על המגרש.
