המשחק בין נורבגיה לנבחרת ישראל הערב (שבת) היה עטוף בשנאה יוקדת - אבל לא רק כלפי הנבחרת של רן בן שמעון. השילוב בין מהגרים ופליטים לבין נורבגים שלא מבינים דבר בסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא הרסני הרבה יותר למדינה עצמה, לאו דווקא לכדורגל הישראלי. זה לא היה אירוע נקודתי, אלא תופעה רחבה הרבה יותר. זו שנאה שמהולה באנטישמיות, והשילוב ביניהן הוליד הפגנות שמזכירות ימים אפלים בתולדות העם היהודי.
מבוגרים שגדלו כל חייהם בשקט של נורבגיה, מצטרפים למחאה על נושא שאין להם כל קשר אליו. ילדים בלונדינים עם עיניים כחולות, נראים בני 7–8, לובשים חולצות שקוראות בפועל להשמדת מדינת ישראל ומחזיקים כרטיסים אדומים בידיים. זו תופעה שעוברת לדור הבא, ומרגישה כמו הרוב, לא כמו קומץ שאפשר להתעלם ממנו.
“יש פחד ללכת עם סממנים יהודיים”
קרה כאן אירוע גדול בהרבה ממשחק כדורגל בין שתי נבחרות, והוא חייב להדליק נורות אזהרה גם בתוך נורבגיה עצמה. חברי הקהילה היהודית באוסלו, שחלקם נכחו במשחק, הודו כי “יש פחד ללכת עם סממנים יהודיים”. אחד מהם אף שלף בגאווה שרשרת עם מגן דוד מתחת לחולצתו. אלא שמדובר באחד מול המון, וזו כנראה גם החלוקה בעולם כיום.
האירועים הללו מעוררים געגועים לימים שבהם הגעה למשחקי נבחרת ישראל הייתה למטרות ספורט וסיקור בלבד. המכנה המשותף היחיד בין התקופות ההן להיום הוא שהתוצאות נותרו זהות. למחאות ולשנאה כלפי ישראל והיהודים בכלל אין קשר לעובדה שנורבגיה נעצה חמישה כדורים ברשת של דניאל פרץ.
הבעיה היא שכשם שנראה להם טבעי לפרק נבחרות כמו ישראל על המגרש, כך נדמה שיש להם לגיטימציה לעשות זאת גם מחוצה לו. וזה כבר הרבה יותר מדאיג. כי אין חדש תחת השמש: נורבגיה ונבחרות ברמתה ימשיכו להגיע לטורנירים גדולים, וישראל תזדקק לעוד זמן כדי שזה יקרה, אם בכלל.
על המגרש עצמו, ההבדלים הפיזיים בין ארלינג האלנד, אלכסנדר סורלות' וחבריהם גדולים אפילו מההבנה של המקומיים את הסכסוך הכי מתוקשר בעולם. כל זה קורה שלושה ימים בלבד לפני המשחק הבא באיטליה - עוד יעד שלא צפוי להאיר פנים לישראל, כמדינה וכנבחרת. שוב צפויות הפגנות, מחאות והרבה רעש שלילי בתקשורת הזרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו