"אם טורקיה תנצח אנחנו נגיד הרבה על ההתקפה של צ'די אוסמן, על ריכוז המשחק של שיין לארקין. התרומה היום של שניהם בהגנה היא עוד יותר גדולה". המשפט הזה, שאמר עפר שלח קצת פחות משלוש דקות לסיום גמר היורובאסקט, במצב של 77:79 מול גרמניה, מציג בדיוק את הרטוריקה שלו כפרשן: לדבר כמה שיותר בזמן אמת ולנתח בהתאם לתוצאה, בדיעבד.
בסוף הטורקים הפסידו 88:83, והפרשן הכביר מילים על המנצחת. "גרמניה היא קבוצה", אמר והחמיא למאמנה הספרדי: "הקבוצה הזו של אלכס מומברו היא אלופה ראויה וצודקת". מי זוכר שבמהלך המשחק הוא דווקא זיהה אצלם "בעיה של ניהול משחק". כשתי דקות להפסקה, כשהיה 38:44 לטורקיה, שלח אף אבחן "שמרנות של צוות האימון הגרמני", והסביר: "ההחלטה הזאת, שנגון על תייס. שנגון קלע עליו תשע נקודות בלי מאמץ בכלל".
דקה וחצי לסיום, אחרי שלארקין העלה את נבחרתו ל־82:83, הפרשן שוב עקץ את הצוות הגרמני: "זה מין חוכמולוגיה שבונגה ישמור עליו, בטח עם ארבע עבירות". בסיום, כשהחוכמולוגים מגרמניה חגגו, החוכמולוג שלנו החמיא לקבוצתיות שלהם. מי זוכר את ה"שמרנות" שבה לקו מאמניהם, שאפשרה לשנגון לחגוג על תייס בלי מאמץ?
אפילו שלח שכח. תשע שניות לסיום, כשהגרמנים הוליכו 83:86, ניסה שנגון - שהיה האיש הכי חם במגרש - לקלוע שלשה, אך נסגר מצוין ע"י אותו תייס - והחטיא. "אתה מצפה למשהו קצת יותר מתוחכם", ירד החכם בדיעבד על הטורקים. וכאשר הדברים מתובלים בשגיאות בעברית - "פתרון" לא מבטאים Pitaron, צריך לומר קלע ולא "קלעי", ויש הבדל בין "נראה" בעבר לנראה בהווה - באמת חבל על הזמן, ועדיף בלי פרשן.
מלובני ואפשטיין מנותקי קשר
אולי בגלל עלויות המשלחת המורחבת ליורובאסקט, בערוץ הספורט החליטו לחסוך ולשדר את אליפות העולם באתלטיקה בטוקיו מהאולפן. הזלזול בצופים בא לביטוי כבר בליל הבלהות הראשון, במרתון הנשים. השדר רן מלובני והפרשן מולי אפשטיין הפכו למנותקי קשר, והדיווחים לגבי מצבה בתחרות של לונה צ'מטאי סלפטר היו עמומים כמו העדכונים על גורל ראשי חמאס שהופצצו בקטאר.
יריית הזינוק נתנה את האות למרתון של חפירות על פחמימות, סוליות נעליים, ספורטאיות טראנסיות, ואפילו ספירת סניפי מקדונלד'ס לאורך המסלול. מה לנו ולסטארבקס? אבל אז, כיאה לערוץ שמשדר קארמה, לונה נעלמה!
"את נקודת 30 הקילומטרים לונה לא עברה", החל אפשטיין לגלות סימני דאגה, כשהרצות המובילות הגיעו לקילומטר ה־32. "יכול להיות שהיא פרשה, או שיש תקלה טכנית", ניסה מלובני לשמור על אופטימיות. "נראה שהיא פרשה", ניחש הפרשן, שכעבור 19 דקות השכיל לעדכן: "טוב, לונה פרשה מהריצה. זה כבר ראינו קודם לכן" (לא בדיוק). "כן כן, הגיוני", הגיב מלובני. "מעניין מה קרה שם?" שיתף אפשטיין את הצופים בסקרנותו. "צ'מטאי ככל הנראה פרשה", חזר ופקפק השדר, כשהרצות המובילות נכנסו לאצטדיון. "פרשה", פסק הפרשן.
אך התעלומה בנוגע לסיבה רק התעצמה. "אנחנו לא יודעים למה, אין לנו שום מידע", התוודה אפשטיין כשאחרונות הרצות חצו את קו הסיום. "אין שום מידע או איתות. נציגי איגוד האתלטיקה נמצאים שם, חבל שלא מעדכנים", מצא מלובני את האשמים. "אין לנו מידע", חזר ורטן הפרשן.
"צ'מטאי פורשת לקראת הקילומטר ה־25, אולי קצת לפני", שב והעריך מלובני, וכעבור עוד דקות ארוכות של חרדה הוסיף: "עדיין לא ידועה הסיבה. זה העדכון שאני מקבל מאנשי איגוד האתלטיקה, מהדוברת עמית קרקו. מה הסיבה שלונה פרשה, בין הקילומטר ה־20 ל־25 פחות או יותר?".
בשעות הקטנות של הבוקר נפרדו השניים מצופיהם ששרדו כדי לספר, ללא תשובה. אפשטיין עוד הספיק לעשות ספירת מלאי: "52 רצות סיימו. זאת אומרת 21 פרשו, מתוך 73 מזנקות". אז, הוא לקח פאוזה מהפטפטת כדי לחשב בראש, וסיכם: "זה קצת פחות מ־25 אחוז, נכון? פחות מרבע". מלובני מיהר לאשר: "כן, סביר במרתון כל כך מאתגר". לא ממש. 21 מתוך 73 זה יותר מ־28 אחוז. אז נכון, החום השפיע קשות על הרצות, הצופים חטפו חום בבית, אבל לכו תדעו מה עבר על השדר והפרשן, שמועסק גם כ"מנהל מדעי" בוועד האולימפי. אי אפשר לסדר את המזגן באולפן?
5,000 שקל לחולצה? מריח רע!
לא קל ומאוד יקר להיות אוהד נאמן של נבחרת ישראל למודת האכזבות, בטח כשגם משחקי הבית נערכים בחו"ל. לפחות חלק מהפטריוטים, בעיקר אלה שהגיעו עם ילדים, ניתן היה לצ'פר באמצעות חלוקה מסודרת של חולצות השחקנים בסיום, או לעטוף איתן באהבה את ילדי העוטף. ואפשר גם למכור אותן במחירים מטורפים בחנות ההתאחדות, מעין "שוק פשפשים", בניהולו של שינו זוארץ.
"מהדורת אספנים" – כך מכנים בחנות ההתאחדות את החולצות שהוכנו עבור שחקני הנבחרת למוקדמות המונדיאל, והאופציה היוקרתית היא "מאץ' וורן" – חולצה שנלבשה במשחק. את זו שעימה שיחק מנור סולומון נגד איטליה מכרו ב"פשפשינו" בלא פחות מ־5,000 שקל, והטי־שירט שלבש מול מולדובה מוצעת באותו מחיר. המידה היא "סמול", אבל עכשיו אפשר להבין מדוע בהארכת חוזהו ובשדרוג שכרו של גיא לוזון, יו"ר ההתאחדות היה אקסטרה לארג'.
את החולצה שלבש רוי רביבו מול איטליה תוכלו לרכוש ב־2,500 שקל, אך ייתכן שכדאי לחכות לאחרי החגים והמשחקים הבאים. הנה, בפסח שעבר הוצעו חולצות חתומות של נחמיאס ומוחמד אבו פאני מה־1:2 על אסטוניה ב־1,500 שקל, והיום ניתן להשיגן ב־1,000. מה שבטוח, בהתאחדות מעדיפים שהשחקנים לא יחליפו חולצות עם שחקני היריבות (מזל שהמפגש עם האיטלקים הסתיים בקטטה), או חלילה יינתנו לאוהדים ביציעים.
שימו לב: החולצות מוצעות למכירה מבלי שעברו כביסה. הנוהג הזה מקובל גם בהתאחדויות אחרות, אך צורם שבעתיים במדינה שבה כדורגלנים מצהירים כי לא יוציאו כביסה מלוכלכת מחדר ההלבשה. בכל מקרה, גם אם 5,000 שקל עבור חולצת סולומון מול מולדובה נשמע לכם סביר, קחו בחשבון שהעסקה מריחה לא משהו.
דברי חכמים
"כל 0:4 גדול מתחיל עם 0:1 קטן"
אלי גוטמן. איש רוח, הוגה דעות וחרטטן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו