הפסד שכולו תקווה: נבחרת ישראל הופכת למה שחלמנו עליו

אוהדינבחרת ישראלבכדורגל תמיד אומרים: אם כבר אנחנו מפסידים ולא מצליחים להגיע לטורנירים גדולים, לפחות שנעשה את זה עם כדורגל אמיץ והתקפי שמצית את הדמיון. כלומר, אם התוצאה הסופית ידועה מראש ופערי הרמות גדולים, אז לפחות שנהנה בדרך ונדגיש את היתרונות היחסיים שלנו.

אתמול, בדברצן שבהונגריה, קיבלנו בדיוק את זה. נבחרת ישראל של רן בן שמעון נכנעה 5:4 לאיטליה, אחרי משחק מדהים, מרתק ורב-תהפוכות, מלא רגעים של התרוממות רוח ואושר טהור.

נבחרת ישראל פגשה את איטליה, אלופת עולם ארבע פעמים, אלופת אירופה לפני ארבע שנים בלבד, נבחרת שהמציאה את מושג ההגנה ושחקניה מגיעים מהקבוצות הטובות בעולם. בהרכב האיטלקי פתחו אתמול כוכבים מאינטר, מנצ'סטר סיטי, ניוקאסל, פיורנטינה, ארסנל ועוד. ישראל הסתכלה להם בלבן (והכחול) של העיניים, והציגה הופעה טקטית מבריקה שהפכה את המשחק לאחד המרגשים והמהנים של הנבחרת בעשרים השנים האחרונות.

רן בן שמעון כבר הוכיח

רן בן שמעון הוכיח ב־16 החודשים שבהם הוא בתפקיד שהנבחרת בידיים טובות. הוא מגוון, משחק על החוזקות של הסגל, מתכונן היטב לכל משחק, לא מקובע על מערך או סגנון, מגיע לכל חלון עם תוכנית ברורה ומותאם ליריבה הן בהרכב והן בטקטיקה.

מול מולדובה פתחה הנבחרת במערך של ארבעה שחקני הגנה, שטפה את הדשא והציגה כדורגל התקפי זורם. היריבה החלשה, שחסרה את שחקן ההתקפה הבכיר שלה (שהוא בכלל חלוץ מחליף במכבי תל אביב), אפשרה לנבחרת להסתיר את החסרונות שלה. זכינו לראות הופעה נהדרת של מנור סולומון, תאי בריבו, אוסקר גלוך, דן ביטון ושאר החברים. היה ברור שמול איטליה יהיה צורך בגישה שונה, פרסונלית ובעיקר טקטית – וזה בדיוק מה שעשה רב"ש, ובצורה מבריקה.

המערך הגמיש עבד

נבחרת ישראל פתחה במערך גמיש, שהוציא את איטליה לחלוטין מאיזון. אלי דסה, שכרגע ללא קבוצה, שיחק כתפקיד היברידי: בהתקפה הוא נכנס למרכז המגרש כקשר אחורי, ובהגנה ליווה ולחץ את טונאלי האיטלקי, כאילו היה חלק מהקישור. דן ביטון שיחק תחת לחץ בתפקיד כפול, כחלוץ בעת הצורך ובכדורי השוער שימש כקשר אחורי לצד אליאל פרץ הנהדר. דור פרץ, שעל הנייר שיחק כחלוץ, לחץ בהגנה את לוקאטלי כמו מספר 10.

המשמעות: ישראל שיחקה ללא חלוץ 9 טבעי, בעוד האיטלקים שיחקו עם שניים כאלה. השינוי הזה אפשר לנבחרת לשלוט לא פעם במרכז השדה, ואף להחזיק יותר בכדור במחצית השנייה.

הנבחרת הציגה תנועה התקפית חכמה, צמצמה מרווחים בצורה נהדרת והצליחה לייצר התקפות בהצטרפות של חמישה ושישה שחקנים לרחבה, מה שהביך שוב ושוב את מרכז ההגנה האיטלקי – אך גם חשף את חולשת ההגנה הישראלית.

העובדה שהנבחרת הצליחה לבצע את כל המשימות הטקטיות ברמה גבוהה, למרות ימי אימון ספורים, מעידה על אינטליגנציה גבוהה של השחקנים ועל עבודת הכנה מצוינת של הצוות המקצועי.

כל המהלכים של רב"ש נועדו לשרת את שחקני ההתקפה המוכשרים, ובראשם אוסקר גלוך, דן ביטון ובעיקר מנור סולומון – שהוכיח אתמול שהוא שחקן טופ עולמי. סולומון רקד על כר הדשא, והבישול שלו לדור פרץ בשער השני היה יצירת אמנות. מרסלינו, מאמן ויאריאל, שודאי צפה במשחק, הבין איזו מתנה נהדרת קיבל ברגע האחרון של חלון ההעברות.

נכון, קיבלנו שערים רכים מטעויות אישיות של דניאל פרץ וחבריו להגנה – אבל גם הרווחנו שני שערים עצמיים מהצד השני. נכון, שוב ספגנו בנאיביות מכדור חוץ – אבל גם הבקענו מתרגיל מבריק בכדור נייח. נכון, פעמיים לא הצלחנו לשמור על שער יתרון אפילו ארבע דקות אחרי שכבשנו – אבל ידענו לחזור מפיגור כפול בדקות הסיום.

הפסד שכולו גאווה ותקווה

בסופו של דבר, סיימנו את המשחק המטורף הזה בצד המפסיד – אבל מדובר בהפסד שכולו גאווה ותקווה.

ולמה תקווה? כי זו נבחרת צעירה, שבטורניר הבא הכוכבים שלה יהיו בשיא הקריירה. תקווה כי ברור שיש יד מכוונת על הקווים, שתוציא את המקסימום מהשחקנים ותדע לצמצם פערים גם מול יריבות גדולות. תקווה כי בקמפיין הבא יהיה לנו לפחות בלם אחד שמשחק באופן קבוע מעבר לים, שוער בכושר משחק, מגן שמאלי בליגה אירופית טובה, שדרוג משמעותי להגנה – ובעיקר את מנור ואוסקר בשיאם. שני קוסמים שישחקו יחד, ויהיו שווים שני שערים בכל משחק – גם מול יריבות עדיפות.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

נכון, למונדיאל הקרוב לא נגיע. אבל עם המאמן הזה, עם הדור הזה ועם מנור הזה – יורו 2028 בהחלט בהישג יד.