"דני אבדיה, כבר עכשיו בגיל 24, זה כנראה הספורטאי הישראלי הכי גדול בכל הזמנים". כך איבחן השדר והמעריץ עידו גור, אחרי ניצחונה של הנבחרת על איסלנד במשחק הפתיחה של היורובאסקט. ניסה לשחק אותה היסטוריון, ויצא מוקיון.
"לאט לך עם הספורטאי בישראלי הגדול בכל הזמנים", העיר לו עפר שלח שישב לצידו, אבל גור התעקש: "עם מי יש לו תחרות? תנו לי שם אחד". המגישה מירי נבו נענתה לאתגר וזרקה: "ארטיום דולגופיאט". דוגמה מצוינת, ויש כאלה לא מעט. גור הוא מה שנהוג לכנות "עכבר NBA", אבל כשמדובר בספורט הישראלי בכלל, הוא מזכיר יותר את מיקי מאוס.
הערצה ללא גבולות היא תופעה מוכרת בעיקר אצל ילדים ובני נוער, וזה בסדר. כשדר זה כבר עניין פחות מקובל, אלא שאצל גור העניין בעייתי שבעתיים וקשור לאינטרסים. מלבד עיסוקיו בערוץ הספורט, הוא גם עורך טיולים מאורגנים למשחקי ה-NBA, לרבות מפגשים עם שגרירנו שם.
מכיוון שכך, הוא גם יצר עימו קשר חברי. לפני כחודשיים, כשאבדיה חזר ארצה לקראת אימוני הנבחרת והזמין חברים לארוחת בשרים, הגרופי גור היה ביניהם. אז מה רציתם, שיהיה צמחוני כשבוחרים את ה-GOAT?
אבדיה הוא ספורטאי נפלא, ללא ספק, ויש לו עוד לאן להתקדם. הבחירה לליגה הטובה בעולם בעשירייה הראשונה של הדראפט מרשימה בכל קנה מידה, אבל גם לאחר חמש שנים בארה"ב, הוא שיחק בשתי קבוצות תחתית, ולא זכה לשחק בפלייאוף (וושינגטון הודחה בסיבוב הראשון בעונת הרוקי שלו, אחרי שנפצע וסיים את העונה).
זכיותיו באליפות אירופה עם נבחרת העתודה היו משמחות ובעיקר מבטיחות, אבל הישגים בנבחרות צעירות לא באמת נספרים בעולם. מדובר בטורנירים שנועדו להכשיר את ספורטאי העתיד לדבר האמיתי – בבריכה של הגדולים. את הקבלות צריך לנפק בנבחרת הבוגרת, ואם יוביל אותה להישג משמעותי באליפות הנוכחית, הוא בהחלט יזנק קדימה גם בטופ של טובי הספורטאים שצמחו כאן.
מי "הכי טוב בכל הזמנים?". כשמדברים על תארים בינלאומיים יוקרתיים, הבחירה האולטימטיבית תהיה גל פרידמן, אלוף אולימפי ואלוף עולם בגלישה שזכה גם בארד אולימפי. המתעמל דולגופיאט הוא גם בחירה ראויה, עם זהב וכסף אולימפיים ותואר עולמי בתרגיל הקרקע.
גם אסתר רוט-שחמורוב, שהגיעה לגמר אולימפי בריצת 100 משוכות. בענפי הכדור אפשר להזכיר את מרדכי שפיגלר, בין השאר כובש השער היחיד במונדיאל. אם המדד הוא הגעה לליגה הטובה בעולם - אבי כהן ז"ל, רוני רוזנטל ויוסי בניון עשו זאת, ועוד לקבוצות הטובות ביותר שם.
הכדורסלן הישראלי הטוב בכל הזמנים, ללא מתחרים, הוא מיקי ברקוביץ'. פנומן שהוביל את הנבחרת לסגנות אליפות אירופה ב-1979, ואת מכבי ת"א לשתי ההנפות הראשונות של גביע אירופה לאלופות. אז מה הבעיה של כל אלה במאבק על התואר "הכי טוב בכל הזמנים?" שאצלם גור לא הוזמן לארוחה. מעניין באמת מי זה השדר הכי ילדותי בכל הזמנים.
שדולת האנשים של אצילי
לקראת התכנסות נבחרת הכדורגל לשתי משימותיה בשבוע הבא, התגייסו כמה מקורבים לעומר אצילי ויצאו בקריאה נרגשת למאמן רן בן שמעון להחזירו למדים הלאומיים. כאילו שעריו היפים לחיבורים, מול הפועל חיפה ובני סכנין חסרות המגננות, הם מדד למשחק מול איטליה.
בספורט 5, לצד הלוביסט אלי אוחנה, העלו אפילו לשידור אחד שמשמש כמנטליסט האישי שלו, שהאשים את שדולת הנשים ואמר: "מי שמכיר אותו יודע איזה בן אדם איכותי הוא, כולם סוטים מהדרך". יכול להיות שמישהו פה התבלבל?
את הרב של שחקן הכנף, שקבע היכן ישחק, לא עירבו בסוגיה ההלכתית, אבל גם בכלי תקשורת אחרים היו כאלה שנעלבו בשמו. "אצילי היה חוזר לנבחרת אם רק היו מאפשרים לו", כתב אופיר סער ב"וואלה".
ובכן, כאן המקום להעמיד את כל שדולת האנשים למען אצילי על טעותם. השחקן עצמו הוא זה שבחר לפרוש מהנבחרת, כדי להימנע מלספק הסברים לבית הדין המשמעתי של ההתאחדות בפרשה העגומה ההיא. לכן, כדאי שכולנו נכבד את רצונו, ננהג בדיוק כמוהו, ולא נתעסק בקטנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו