"מאחוריי כל גבר מצליח עומדת אישה תומכת", זה ביטוי די מיושן ולא רשמי, שאף אחד לא מוכן לקחת עליו אחריות, כי הוא יכול לעצבן את כל הצדדים. עם זאת, יש מספיק דוגמאות שמוכיחות שיש אמת בדבר, ואחת מהן נמצאת על מגרש הכדורגל בגרסה שונה, במקרה שלפנינו באצטדיון טדי, אבל לא רק. בכל מקרה, זו הערובה להצלחה.
מבט על בית"ר ירושלים מודל 2025/2026, מגלה די מהר את הבעיה אותה המאמן ברק יצחקי, ואולי גם הכיס של הבעלים ברק אברמוב, בחרו לטאטא מתחת לדשא ברחבת ה-16 - והיא עלולה לעלות לקבוצה השאפתנית ביוקר. העונה, מנסים לשדר באלגנטיות בבית וגן, שפג תוקפה של הנמכת הציפיות, ושהגיע הזמן אחרי קרוב לשני עשורים, להיכנס לארץ המובטחת - מאבק על תואר האליפות עד השנייה האחרונה של המחזור האחרון.
איך הבעיה הזו מתקשרת לביטוי הפתוח לפרשנויות שהוזכר כבר בהתחלה? ובכן, מאחורי כל התקפה מצליחה, חייבת לעמוד הגנת ברזל תומכת - וכזו אין לבית"ר. היא יכולה להתהדר, בצדק, בירדן שועה, עומר אצילי ודור מיכה, שיכולים יחדיו לפרק הגנות יריבה די בקלות כשהם בשיאם, אך זה לא יעזור לה עם הפירצה שקוראת לגנבי שערים ומכונה "החוליה האחורית של בית"ר ירושלים".
גם בעונה שעברה, חוסר היציבות ההגנתית של הצהובים-שחורים עשה את ההבדל בין קבוצה שנאבקת על האליפות לאחת שרק עושה קולות כאלה, שהדהדו דרך החורים של המגנים והבלמים שהפקירו לא פעם את מיגל סילבה, השוער המצוין של הבית"רים. זה בא לידי ביטוי בעיקר במפגשים מול הגדולות, אבל לא רק.
ועדיין, למרות פגרה ארוכה, אף אחד מהאחראים לחיזוק הנדרש - וביניהם המנהל המקצועי אלמוג כהן - לא טרח לחפש מספיק טוב את אלה שיקפיצו את בית"ר מדרגה. אמנם רכש נעשה, וייתכן כי המצב הביטחוני יצר בעיות בניסיון לפגוע עם השחקנים החדשים, אבל בשורה התחתונה, אין בשורה של ממש - זה הורגש מיידית בהופעות בקונפרנס ליג מול קבוצות מהדרג הנמוך.
אריאל מנדי הסנגלי, שהגיע לעמדת המגן השמאלי, יחד עם הבלם החדש בריאן קרבאלי, באים מהרמות הלא גבוהות, בלשון המעטה, של הכדורגל העולמי. הראשון מליגות המשנה בצרפת והאחרון מקבוצה קטנה בהווה (בעלת עבר מצליח) בקולומביה. קשה להבין מה ראו הסקאוטים של הקבוצה ששכנע אותם, כי אלה יביאו איתם את הישועה. גם בחיזוק הפוטנציאלי בדמותו של תומאש ריביירו, שנחתך מקבוצת תחתית בפורטוגל, השינוי לא נראה באופק.
הדברים אמורים גם למי שנשאר, בין אם זה מכונת הצהובים גרגורי מורוזוב, ובין אם אלה השחקנים הישראלים, דוגמת הבלם אורי דהן. על אף אחד מהשמות המוזכרים אי אפשר לומר שאינו נותן את הכל על המגרש, אבל בפועל זה לא מספיק, לפחות לא כדי לעמוד בציפיות הגבוהות מקבוצה כמו בית"ר ירושלים.
