“אפשר ואף הכרחי להתנגד לפגיעה בחפים מפשע משני הצדדים", כתב שלשום שון וייסמן אחרי שפורטונה דיסלדורף ביטלה את החתמתו בעקבות מחאת אוהדיה. מוזר, כי לייקים לציוצים אסטרטגיים קודמים שהדהד, קראו "למחוק את עזה" ו"להטיל עליה פצצות של 200 טון", ואף קבעו: "אין אף חפים מפשע, לא צריך להזהיר אותם לפני שמפגיזים". מי היה מאמין שטיל קרקע־ביטול חתימה בקבוצה מהבונדסליגה הגרמנית השנייה יטלטל ככה את האידיאולוגיה של הבן־אדם?
בכמה מכלי התקשורת בארץ מיהרו לסמן דווקא את וייסמן כקורבן של ה"אנטישמיות", במקום לבחון אם לא הוא זה שליבה אותה. זמן קצר אחרי טבח 7 באוקטובר החליטה מיינץ מהבונדסליגה להיפרד משחקן הכנף ההולנדי־מרוקני אנואר אל גאזי, שתקף את ישראל וצייץ: "מהנהר עד הים, פלשתין תשוחרר". מאז עברו מים רבים באותו נהר, באירופה התהפכו עלינו, ונשאר רק להאשים את כולם ולקטר "אינעל העולם".
עם זאת, עוצמת המחאה של אוהדי דיסלדורף והוויתור של ראשי המועדון על וייסמן, לא נבעו רק מכך שאין להם צורך בקיצוני ימני. כבר די הרבה זמן שהחלוץ הישראלי, שבילה לא מעט על הספסל בליגה הספרדית השנייה, אינו אוטוריטה בתחום הכיבוש (בכדורגל). במצב כזה, חשוב לתת לו טיפ: עדיף לשמור על צניעות, לוותר על הרשתות החברתיות, ולהתמקד ברשתות אחרות. אפשר אפילו לקרוא לזה "טיפ־שון".
שיא ישראלי במשיכת כסף
השם אריק קפלן אינו מוכר למרבית חובבי הספורט בארץ, אך לכבוד "משחקי העולם" שייפתחו היום בסין, הנה כמה מילים על האיש ופועלו: עד אמצע 2012 שימש קפלן כיו"ר התאחדות "אילת", המאגדת את הענפים הלא אולימפיים. מכיוון שחוק העמותות אינו מאפשר ליו"ר איגוד ספורט לקבל שכר, הוא "הפך" באותה שנה לנשיא העמותה, והחל לקבל כסף ורכב צמוד. בשנת 2013 עמד שכרו על 310,513 ש' (קרוב ל־26 אלף ש' ברוטו בחודש), אך בימים ההם, איש לא חשב על מחאת קפלן.
מהתאחדות "אילת" טענו אז כי הדבר נעשה "לאחר קבלת כל האישורים הנדרשים ועל פי תקנון העמותה", אלא שבדיקת רשם העמותות ב־2015 העלתה כי תשלום שכרו של ה"נשיא" נועד לכאורה לעקוף את הוראות החוק. "טענות ממוחזרות" הגיבו לכך מטעם "אילת", אף על פי שמקומן ממש לא היה בפח הכתום.
"אנחנו רואים חוסר תום לב בהתנהלות העמותה", נקבע בהחלטת הרשם בקיץ 2017, שהורתה להתאחדות להפסיק לשלם לאלתר את שכר היו"ר, לפעול להסדרת סמכויות המנכ"ל והנשיא, ולהגיש בקשה חדשה לשינוי תקנון. על החזרת הכספים שקיבל עד אז, בניגוד לתקנון, לא נכתב בהחלטה. מי שמחפש שיניים, לא בטוח שימצא אותן ברשם העמותות. אולי ברשם הממותות.
קפלן ושות' אכן שינו את הגדרת תפקידו למנכ"ל, כהוראת הרשם, ומאז שכרו עלה בהדרגה וכולם חיים באושר ועושר. בשנת 2024 כבר קפץ שכרו השנתי בעשרות אחוזים והגיע ל־447,839 ש', כ־37,320 בחודש. במושגים של עלות מעביד מדובר בסך שנתי של 620,162 ש', שזה יותר מפי שלושה משיעור התמיכה שקיבלו אשתקד כמה איגודים שמסונפים ל"אילת", כמו למשל "ההתאחדות למשיכת חבל". מצד שני, חייבים להודות, התברכנו בכוכבים גדולים הרבה יותר בענף אחר. משיכת כסף.
מומי דהן חי בסרט
בחודש שעבר הטיל מומי דהן, יו"ר הוועד המנהל של עמותת בית"ר נורדיה ירושלים, פצצה. בהודעה לחברי העמותה דיווח דהן, מבעלי חברת הרכבים "אלדן", על מעין אולטימטום שהציב להתאחדות, כי אם קבוצת הבוגרים של המועדון לא תשחק בעונה הבאה בליגה הלאומית, היא תיסגר. והיה לו גם הסבר מהסרטים.
להלן תקציר ההודעה לחברים, כפי שפורסמה ב־ONE: "דמיינו. אתם הולכים לקולנוע, קונים כרטיס, מוסיפים שתייה, פופקורן וחטיפים, נכנסים ותופסים את הכיסא שלכם. למרות המזגן המקרטע והאור מסנוור. אלא שאז, איך שמתחיל הסרט, אתם מבינים שהבחור לפניכם מסתיר לכם ונאלצים לתת לו כמה שקלים כדי שיזוז כיסא. הוא מסכים, אבל אז אתם נאלצים לשלם גם לצופה שלידכם, רק כדי שיפסיק לדבר. חמש דקות אחרי יריית הפתיחה, מגיע מישהו באיחור ובגלל החושך, טועה ודורש שתפנו את הכיסא בטענה שזה המקום שלו. אחרי שהוא מתרצה, השומר בצד מגלה לכם את הסוף".
כאן הגיעה הפואנטה: "חוויה לא נעימה, נכון? אני די בטוח שלקולנוע הזה לא הייתם חוזרים בחיים. בטח כשסוף הסרט ידוע מראש. זו בדיוק ההרגשה שלנו היום!"... לגמרי לא נעים, אם כי אזרח מן השורה (גם בקולנוע) אינו נוהג לשלם לצופים מלפניו ומצדדיו.
דהן גם הקפיד לתרגם את המשל: "אחרי עשור בליגת האותיות, הגיע הזמן להודות באמת. אין לנו היתכנות ספורטיבית להצליח, ובמיוחד לא מאז שנכנסה הבקרה התקציבית לתמונה והפכה, יחד עם ההתאחדות, את ליגה א' לחסרת ערך תחרותי. כשהתקנון נכתב, מפורש ומיושם לפי האינטרס של ההתאחדות בלבד, לא נשאר פייר פליי. בתום העונה האחרונה, קיבלנו מכתב שהכניס את המועדון ל'רשימת המתנה לליגה הלאומית', אלא שמרוב המתנה קיבלנו טחורים. כן חברים, עד היום לא התקבלה החלטה באיזו ליגה נשחק. חודש לפני פתיחת המשחקים, כשכל השחקנים בשוק נעלמים. זה לא רק הזוי, זה חוסר אחריות של ההתאחדות".
ופתאום שלשום, סרט חדש, בלי טחורים בעלילה: כותרת ענקית באתר ההתאחדות בישרה על הסכם שחתמה עם חברת "אלדן", כנותנת החסות הראשית של ערוץ השידורים באפליקציה של ההתאחדות, הכוללת תמיכה מקיפה בפרויקט השידורים של משחקי מחלקות הנוער, הנערים והילדים ברחבי הארץ. לדיווח צורפו ציטוט נרגש וצילום של דהן, חיוך רחב על פניו, כשהוא לוחץ בחמימות את ידו של משה זוארץ. כן־כן, יו"ר ההתאחדות ההזויה וחסרת האחריות. איזה סוף רומנטי. כמו בסרטים!
שלום מומי, נרשמתם בסוף לליגה?
"אנחנו על הגדר".
בינתיים אתה עושה עסקים עם הגוף שאמרת עליו מילים קשות?
"יש לי כמה כובעים. אני ממש לא רוצה לערבב".
ברור. ממתי מערבבים בכדורגל שלנו?
אריק שיבק מהלל את עצמו
"מאז אותו ניצחון של נבחרת ישראל נגד נבחרת צ'כוסלובקיה, באליפות אירופה לנשים שהייתה בת"א, זה אחד הניצחונות הגדולים ביותר שהיו לנבחרת ישראל נשים, ואני רוצה להוריד את המילה נשים. אחד הניצחונות הגדולים". כך סיכם אתמול הפרשן אריק "אמרתי לך" שיבק, את הישגה הנפלא של נבחרת הנערות על צרפת החזקה, בשמינית גמר היורובאסקט עד גיל 20.
אז ראשית, אין מה להשוות! נבחרת תלויות גיל הן דבר שונה בתכלית מנבחרת לאומית בוגרת, ותוצאותיהן הרבה פחות "היסטוריות". מטרת הטורנירים שלהן היא להכשיר את הספורטאיות הצעירות ולהקנות להן ניסיון. הניצחון על הצרפתיות היה מרשים, ללא ספק, אך כמו הזכייה באליפויות היבשת של נבחרות העתודה בגברים, בעולם מתרגשים וסופרים אותן הרבה פחות.
ושנית, מדוע שיבק בכל זאת השווה והעלה באוב דווקא את הנצחון ההוא מ-1991? אולי בגלל שהפרשן עצמו היה אז עוזרו של מאמן הנבחרת, אפי בירנבוים. נכון, זה היה הישג אדיר, נבחרת הנשים לא ניצחה מאז ביורובאסקט, אבל אם כבר היסטוריה, מן הראוי היה שעוזר המאמן דאז ינדב עוד קצת פרטים מהאליפות ההיא, שנערכה כאן בת"א. כמו למשל, שאחרי הניצחון הנהדר על הצ'כיות, 90:91, ישראל הפסידה להונגריה, בולגריה, פולין ואיטליה, וסיימה את הטורניר במקום השמיני והאחרון.
את זה עוזר המאמן שיבק לא הזכיר, אבל כאחד שדוחף לשידוריו תזכורות מרגעים גדולים בהשתתפותו, הוא בהחלט הזכיר את עמרי אפק.
דברי חכמים
"לפעמים פשוט צריך לנצח כנגד כל הסיכויים"
- רוי רביבו, מגן מכבי ת"א אחרי ה־1:2 על ברצלונה. סליחה, על חמרון ספרטנס ממלטה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
