סיפור המתאזרחים חצה מזמן את גבולות האבסורד, כששחקנים בסגל של מכבי תל אביב גילו לפתע זיקה לישראל ועברו תהליך שאורך לפעמים שנים עבור אזרח מן השורה. מדובר, כמובן, בתופעה עולמית שלא הומצאה בישראל. אבל המקרה של ג’ונתן מוטלי והפועל תל אביב מעורר מיד תהיות. הוא אולי לא הראשון, אך בהחלט מהבולטים שראינו.
רק בעונה החולפת עלה שמו של מוטלי לכותרות פעמיים – ולא בהקשרים שמביאים כבוד להפועל תל אביב או למדינת ישראל. הפעם הראשונה הייתה כשעזב את הארץ ללא אישור מהקבוצה, ניתק עמה קשר וטען כי הוא חושש מהמצב הביטחוני. טענה לגיטימית לחלוטין בזמן מלחמה, במיוחד עבור שחקן זר – אבל גם טענה שסותרת את הזיקה המצופה משחקן נבחרת.
בנוסף, עלו טענות שגררו תגובה חריפה מצד עופר ינאי, שלפיה מוטלי לא עזב בגלל הפחד – אלא כדי לחתום בכוכב האדום בלגרד. השחקן גם ניסה להשיג אישור מפיב”א להשתחרר מהחוזה שלו. לבסוף הצדדים הגיעו להבנות, מוטלי חזר לישראל וחתם על הארכת חוזה לשלוש שנים.
המקרה השני היה כשעוכב לחקירה יחד עם אשתו ואישה נוספת, בחשד לאירוע אלים שהתרחש בדירתו – מקרה שהוביל גם לפריצה של כוחות המשטרה לדירה. כאן, כמובן, עומדת למוטלי חזקת החפות, והחקירה לא העלתה דבר. אך עדיין, עולה השאלה: האם אותה סלחנות הייתה מופגנת כלפי שחקן ישראלי?
אסור להכתים את המדים
צריך לומר בכנות: מוטלי הוא שחקן מצוין, ויכול להוות תוספת איכותית לנבחרת, במיוחד כשמדובר בעמדה שבה יש מחסור בכישרון ישראלי. אבל באותה כנות, חשוב לזכור שיש הבדל מהותי בין אזרוח של שחקן לנבחרת ישראל לבין נבחרות אחרות. הבסיס להצטרפות אליה הוא זיקה למדינה, ותמיכה בה – על המגרש ומחוצה לו. המדים הכחול-לבן הם סמל של כבוד, שאסור לאפשר את הכתמתו, בוודאי בעת הנוכחית.
למרות ההפסד האפשרי שלנו כנבחרת, את שאלת האזרוח של מוטלי חשוב להעלות, במיוחד לאור התנהלותו בשנה האחרונה. הוא לא המתאזרח הראשון – וגם לא יהיה האחרון – אבל המקרה הספציפי שלו מחייב בחינה מעמיקה יותר.
הנבחרת היא לא עוד ג’וב, מוטלי הוא לא עוד זר – ולנו, ולמבקשי רעתנו, יש עדיין את גוגל. אסור שהדבר הראשון שימצאו שם יהיה שחקן שברח בזמן מלחמה.
