גיא לוזון על רקע סמל ההתאחדות לכדורגל. צילום: אלן שיבר

לוקחת מעניים, נותנת לעשירים: ההתאחדות לכדורגל חונקת מועדונים – ומנפחת חוזים למקורבים

ההתאחדות הטילה גזרות בעיקר בליגות הנמוכות, אך משלמת בנדיבות ליועצים, ליחצנים ולגיא לוזון, ומטיסה בכיר לארה"ב במחלקת עסקים • וגם: חברת ההנהלה מדווחת מהגמר בין ברצלונה לאנגליה, ואלי אילדיס וגיא ברנע טוחנים מים

"אני מבקש לחלוק עימכם את הסיבות האובייקטיביות שחייבו עדכון מידתי בהעלאת תעריפי הרישום, אגרות השיפוט, ערעורים ועוד בכל הליגות". כך כתב בתחילת החודש יו"ר ההתאחדות, משה זוארץ, באיגרת נרגשת למועדונים. יפה שנזכר לבקש אחרי שהגזירות כבר הוטלו, וחבל מאוד שלא חלק עימם איך נשפכים מיליוני שקלים לרווחתם של מקורבים לצלחת. שלא לדבר על העדכון המתבקש במידותיו של היו"ר.

בזמן שאגרות השיפוט בשתי הליגות הבכירות נותרו כשהיו (לפי ההתאחדות, הסכומים עודכנו אשתקד), בליגות הנמוכות הן זינקו בעשרות אחוזים. מ־9,900 שקלים ל־16,580 בליגה א', מ־4,950 ל־9,740 בליגה ב', מ־3,300 ל־6,845 בליגה ג'. כלומר, ככל שיורדים בליגות, בתנאים ובאמצעים, כך שיעור ההתייקרות תופח.

ולפעמים גם ככל שיורדים בגיל. שחקן נוער, נערים או ילדים שחפץ להיכנס להסגר, ונדרש לשלם בעונה שעברה 390 שקלים, יצטרך להוציא העונה 800, כלומר יותר מכפליים. זאת המידתיות שאליה התכוון כנראה זוארץ: הקטינים ישלמו בגדול. נוסף על כך, בהתאחדות הומצא מנגנון גזלנות חדש - "דמי חבר" שמחויב לשלם כל שחקן מגיל ילדים טרום ג', בסך 49 שקלים. תעריף מעניין, שמזכיר מאכערים מרשתות השיווק. טוב שזוארץ, בשבתו כרמי לוי, לא הלך על 49.90.

שינו זוארץ, צילום: אודי ציטיאט

במחירון החדש מופיעים עוד כמה סעיפים שיכולים להביא את הסעיף למועדונים שמתקשים להתקיים גם ככה, אבל הם מקוממים במיוחד לנוכח התנהלות ההתאחדות, שם חבר דואג לחבר גם בלי דמי חבר.

"כתוצאה ממצב המלחמה", כתב זוארץ למועדונים, "אבד להתאחדות אחד ממקורות ההכנסה המרכזיים שלה - אירוח משחקי הנבחרת". מעניין שהמצב לא השפיע על המשך העסקתו של גיא לוזון בנבחרת הצעירה, למרות הקמפיין הביזיוני בהיסטוריה. מה גם שבגלל הנבחרת הזו לא היה אפילו אובדן הכנסות, כי לא היתה לה שום משימה במשך שנה שלמה. אז מה? לוזון המשיך להשתכר כ־42 אלף שקלים בחודש, כיאה לעדכון המידתי של היו"ר, שפעל בניגוד עניינים עקב עסקיו עם הדודים.

חוץ מזה, ההתאחדות מעסיקה יועץ לעניינים בינלאומיים (ניב גולדשטיין, שהיה במקרה המנכ"ל עד לא מזמן), ויועץ מקצועי ב־5,000 יורו לחודש (וילי רוטנשטיינר). כמו כן, תקציב ההסברה שלה צמח במיליוני שקלים, והבכירים טסים במחלקות עסקים. לאחרונה היו שם זוארץ והמשנה למנכ"ל רונן מושקוביץ, בדרכם לגביע העולם למועדונים בניו יורק, במימון פיפ"א, ששילמה גם עבור הטיסה של היו"ר. את הפינוק בביזנס של המשנה למנכ"ל מימנה ההתאחדות, במידתיות.

גיא לוזון, צילום: AP

בדצמבר האחרון, למרות אובדן ההכנסות ממצב המלחמה, קבע היו"ר נוהל שלפיו לא רק הוא והמ"מ שלו יוכלו לטוס במחלקת עסקים, אלא גם שני סגניו. מדוע גם המשנה למנכ"ל שודרג בלי חשבון? לפי ההתאחדות, "כך מופיע בחוזה האישי שלו". אז למה זוארץ חתם על חוזה בניגוד לנוהל שקבע? אולי כדי שלא ירגיש בודד במחלקת העסקים בטיסה למרחקים ארוכים. אפשר אפילו לקרוא לזה "דמי חבר".

לגבי ההשקעה הגדולה ביועצים וביח"צ הגיבו מההתאחדות: "המינוי של גולדשטיין חיוני מאין כמותו, נוכח המצב המורכב שבו נמצאים המדינה והכדורגל הישראלי. רוטנשטיינר עשה עבודה מצוינת כמנהל טכני. תקציבי המחלקות שיועדו לפרסום/הסברה רוכזו לתקציב אחד לפני כשנתיים. חברת 'ספורטה' זכתה במכרז, אנחנו נהנים משירותיה ומלאי מחמאות".

איזה כיף! אך האם בזמן שמייקרים בלי פרופורציות את האגרות בליגות הנמוכות, לא ניתן היה לקצץ בגדול בשמנת? שלא לדבר על טקטיקה בדיוק הפוכה? וכמה חבל שבטיסה לניו יורק לא הקרינו את הסרט "רובין הוד". מצד שני, בטוח שהיו"ר זוארץ והמשנה למנכ"ל מושקוביץ נתנו דוגמה אישית במחלקת העסקים והידקו חגורות.

שינו זוארץ, גיא לוזון, צילום: אודי ציטיאט, אלן שיבר

כנרת מטיילת ועושה שוויץ

השם כנרת דנינו אהרוני, סביר להניח, אינו מוכר לרוב אוהדי הכדורגל. מדובר בחברת הנהלת ההתאחדות, שטסה בשבוע שעבר לגמר יורו הנשים בין אנגליה לספרד ורצה לספר לחבר'ה. בתואר האירופי זכתה הנבחרת ממולדת הכדורגל, מה שלא הפריע לאחת מבכירות הענף במולדת הקשרים והסלפי להניף את גביע המבוכה והפרובינציאליות.

"הגענו אתמול לבאזל, שווייץ, כנציגות ההתאחדות בישראל (אורית רז, יפעת כהן ואנוכי) לאליפות אירופה בכדורגל נשים 2025!" השוויצה (תרתי משמע) אהרוני בעמוד הפייסבוק שלה, בטרם הגיעה למשפט המחץ: "מחר בערב המשחק הגדול: ברצלונה מול אנגליה". כיאה למפגש בין עיר למדינה, ואולי בשביל להישמע מדליקה, היא הוסיפה אמוג'י של להבה, ומבחר תמונות שלה בשלל פוזות ופיזוזים ברחבי הכרך השווייצרי. כולל שחזור העמידה של הרצל על הבלקון, בבגד גוף, כיאה לחזון הציוני.

עוד מישראל היום

"איזה כבוד לייצג את ישראל באירוע כל כך משמעותי!" סיכמה חברת ההנהלה (סימן הקריאה במקור), כאילו היא ושתי חברותיה העפילו לגמר. מעניין, כי לפי ההתאחדות, אהרוני מימנה את הטיסה והשהות בעצמה, בניגוד לשתי חברותיה למסע - יו"ר ענף הנשים כהן ומנהלת הענף רז - ששהותן מומנה על ידי אופ"א. כהן, אגב, שדרגה בעצמה את כרטיס הטיסה שלה לביזנס, וכאשת עסקים מיהרה לשתף את חבריה בפייסבוק. אז מה אם מצב כדורגל הנשים פה על הפנים? העיקר שמנהלות אותו נשים עם מעוף.

הפוסט של כנרת אהרוני בפייסבוק,

אילדיס מתקשה לצוף, ברנע מלקק

עד תחילת העשור שידרו את תחרויות השחייה הגדולות בערוץ הספורט משה גרטל והפרשן בוקי צ'יש. הראשון גלש לעיתים למחוזות ההלצות, אך כשחיין עבר מהטובים שהיו פה, שלט בחומר וקלח. צ'יש, שחיין ומאמן בעל שם, השלים צוות מצוין, שממרום גילו וניסיונו לא חשש לשחות נגד הזרם. כלומר, גם לבקר כשצריך את שחיינינו, את מאמניהם ואת עסקני האיגוד. סיבה מצוינת להחליף שדר ופרשן.

מאז נכנסו לסנפיריהם אלי אילדיס חסר המושג ושחיין העבר המצטיין והדביק גיא ברנע, ורמת השידורים צוללת, גם באליפות העולם בסינגפור. השדר המייבש זורק תובנות מסדרת: "איזה יופי... איזה כיף", ניתוחים כגון: "שימו לב לציפורניים של מקינטוש הקנדית", וקלישאות כדורגל מ"חדשות הספורט" כמו: "יש פה כמה סינדרלות". מזל שבבריכה אין חתירה לא מחויבת המציאות.

ברנע, כמו שלמה צורף בטניס, מקפיד להשחיל ביטויים באנגלית ("זה הזמן של הצעירים לעשות סטפּ־אפּ"). כמו הצוותים המאולפים מהאולפנים בענפים אחרים, גם שני אלה חושבים שתפקידם להתלהם ולומר "מרגש!" כשנציגינו מצליחים, ולנחם ולתרץ כשהציפיות מתנפצות.

גיא ברנע ויהונתן קופלב, צילום: AFP

"היו הרבה סימני שאלות (כך במקור) סביב היכולת האמיתית שלה", ניתח ברנע אחרי שאנסטסיה גורבנקו סיימה שביעית בגמר 200 מעורב אישי, בתוצאה מאכזבת. "היא רצתה לפתוח בקצב אחר, עם פחות ציפיות וספוטלייט, את המחזור האולימפי הזה. זה שוחק בטירוף מה שהיא עברה והיא היתה צריכה את הברייק הזה. וגם אם היא היתה שוחה את השיא שלה, אז בכלל היינו רואים פה דברים אחרים".

אין ספק. ואם המתחרות האחרות היו שוחות יותר לאט, היא היתה אלופת עולם.

אנסטסיה גורבנקו, צילום: רויטרס