מייקל ג'ורדן מול לברון ג'יימס: הקרב שבו האמת תמיד מפסידה

פגרת ה-NBAהיא הזמן המושלם לניתוח סטטיסטיקות, בחינת תחליפים ובתקופה שבה אין ענפי ספורט מובילים פעילים — תקופה של השוואות ודיונים בלתי נגמרים.

מערכת "Bleacher Report" פרסמה לאחרונה את רשימת 100 השחקנים הגדולים שלה, שבראשה ניצב מייקל ג'ורדן ואחריו לברון ג'יימס. הרשת, כרגיל, געשה עם דעות לכאן ולכאן. המשוכנעים לא שוכנעו לשנות את דעתם.

השיח הזה, ככל הנראה, היה קיים תמיד — השוואות בין מג'יק ג'ונסון ללארי בירד, בין ביל ראסל לווילט צ'מברלין ועוד שלל שחקנים שבעיניים נוסטלגיות נראו גדולים מהחיים. אבל בניגוד לאותם דיונים, הוויכוח על לברון מול ג'ורדן מתעצם בעידן הרשתות החברתיות — לעיתים תוך התעלמות מהמציאות כפי שהייתה.

ההשוואה הקלאסית מוכרת: לג'ורדן 6 אליפויות, ללברון 4. הטיעון המרכזי לטובת ג'ורדן הוא שמעולם לא הפסיד בגמר. טענה נוספת שחוזרת על עצמה היא שהוא זכה באליפויות "לבד", בעוד לברון בנה סופר-טימס בכל זכייה שלו. זהו סיפור טוב, שהועצם בזכות הדוקו "הריקוד האחרון", אך הוא פשוט לא מדויק.

סקוטי פיפן היה דמות משמעותית בכל האליפויות, ודניס רודמן — מי שהיה סיוט של ג'ורדן בתקופתו בדטרויט — היה חלק מרכזי בשלוש האליפויות האחרונות. הבולס מעולם לא היו מופע של איש אחד, למרות שברור לכולם מי היה הכוכב הראשי. בדיוק כמו בכל אחת מהקבוצות בהן לברון שיחק לאורך הקריירה.

שניהם היו דומיננטיים באופן היסטורי ושניהם היו הפנים של הליגה לתקופות ארוכות. אי אפשר היה להתעלם מג'ורדן בשנות ה-90, בדיוק כפי שאי אפשר כיום — בגיל 41 (!) — להתעלם מלברון. שניהם הגיעו לפסגת הכדורסל העולמי וכבשו אותה שוב ושוב, וכשלא זכו, עמדו קרוב מאוד לזוכה. שניהם הדגימו מצוינות, שמו את השאיפה להצלחה במקום הראשון — והתוצאות מדברות בעד עצמן.

לכן זה דיון השוואתי עקר, שמונע לא רק מנוסטלגיה אלא גם מאי-יכולת לגשר בין הדורות. למען האמת, אולי גם אין סיבה לגשר. ליגת ה-NBA זכתה בשני שגרירים נפלאים, מודלים לחיקוי למיליוני צעירים ברחבי העולם, שהרחיבו את גבולות המשחק למחוזות דמיוניים והכניסו לליגה מיליונים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הנעליים של ג'ורדן נמכרות בקצב מסחרר מעל שני עשורים אחרי שפרש, והנעליים של לברון ימשיכו להימכר עוד שנים רבות לאחר פרישתו. זכינו לראות גדולה פעמיים בחיים — חלקנו בלייב, חלקנו בצפייה חוזרת — גדלנו עליה ונהנינו ממנה. לכן ההכרעה בין ג'ורדן ללברון כנראה לעולם לא תגיע. הוויכוח יימשך לנצח, וטוב שכך.