זה לא סוד שכדורגל הוא ענף הספורט השמרני ביותר בעולם. עובדה שמספר החוקים המהותיים שהשתנו בכדורגל במהלך השנים הוא מזערי, בטח בהשוואה לענפים אחרים. השמרנות הזו מוטמעת עמוק גם בקרב האוהדים, שפשוט לא אוהבים שינויים. מבחינתם מדובר ב"מסורת" וכל שינוי פוגע באותה מסורתיות מקודשת.
כשהציעו להכניס מערכת מצלמות שתתקן טעויות, כמו שעושים בענפים אחרים כבר שנים, התגובה הייתה "השתגעתם? זה יעצור את שטף המשחק, זה יגרום לשחקנים לחכות עם חגיגת השערים, ובכלל, כדורגל זה משחק של טעויות. עזבו מצלמות, בואו נישאר עם הטעויות. העיקר המסורת".
כשהציעו לוותר על משחקי הידידות המשמימים של הנבחרות ולהקים מפעל נוסף שייקרא ליגת האומות, התגובה הייתה "ירדתם לגמרי מהפסים? את מי המשחקים האלו יעניינו? זה סתם בזבוז זמן, משחקי ידידות בתחפושת. רעיון אווילי שימות במוקדם או במאוחר".
כשהציעו להקים טורניר אירופי נוסף ולקרוא לו קונפרנס ליג, התגובה הייתה "יצאתם מדעתכם? עוד משחקים חסרי עניין של קבוצות שלא מעניינות אף אחד? ובטוח שהנציגות מאנגליה, ספרד, גרמניה ואיטליה לא ייקחו את הטורניר הזה ברצינות וישלחו הרכבים משניים. זה רעיון מטופש שראוי לקרוא לו ה'קורנפלקס ליג'.
הדוגמאות רבות מספור. מה שמשותף לכולן הוא שלמרות ההתנגדות העזה בהתחלה, ככל שעבר הזמן ואנשים התרגלו לרעיון, פתאום הוא לא נראה כל כך טיפשי ומיותר. פתאום הוא אפילו נראה לא רע בכלל.
מאה שנים של עקשנות
מסיבות כאלו ואחרות, ההתנגדות החזקה ביותר לשינויים מגיעה דווקא מהמדינה שהמציאה את הכדורגל, אנגליה. וזה נכון גם לגבי המוסדות, גם האוהדים וגם התקשורת, שמלבה את ה"אנטי" נגד כל חידוש. ומדובר בעניין היסטורי ארוך שנים.
כשאורוגוואי החלה את ההכנות לקיים את המונדיאל הראשון ב-1930, היא כמובן רצתה מאוד שאנגליה, שנחשבה אז לנבחרת הטובה בעולם, תשתתף. ארבע ההתאחדויות הבריטיות (אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד) לא היו חלק מפיפ"א באותה תקופה בשל סכסוכים משפטיים. אבל באורוגוואי התעקשו ושלחו ללונדון הזמנה רשמית.
ב-18 בנובמבר 1929 התקיים דיון של מספר דקות במשרדי ההתאחדות האנגלית ונוסחה תשובה בת ארבע שורות. "התקבל מכתב מהתאחדות הכדורגל האורוגוואית בבקשה מההתאחדות האנגלית לשלוח נבחרת לאליפות העולם שתתקיים במונטבידאו ב-1930. הוועדה הצטערה על חוסר יכולתה להמליץ למועצה לקבל את ההזמנה".
במילים פחות מכובסות, האנגלים הודיעו לחברים מדרום אמריקה: הטורניר הזה שלכם, המונדיאל, מיותר ולא מעניין אותנו. רק 20 שנה לאחר מכן אנגליה הסכימה לשחק לראשונה במונדיאל - ונוצחה 1:0 על ידי חובבני ארצות הברית. אבל זה כבר סיפור אחר.
הלקח לא ממש נלמד. אחרי שצ'לסי זכתה באליפות ב-1955 היא קיבלה הזמנה להשתתף בטורניר החדש שיזמה אופ"א, גביע אירופה לאלופות. בקבוצה ממערב לונדון דווקא שמחו, אבל קיבלו ברקס מההתאחדות האנגלית.
אלן הארדקר, מזכ"ל ההתאחדות באותן שנים, קבע כי השתתפות של צ'לסי בטורניר החדש תפגע במשחקי הליגה שלה. אלא שבראיון שנתן ל"טיימס" הנימוק שלו היה קצת שונה. "יהיו שם יותר מדי wogs and dagoes (כינויי גנאי גזעניים לאיטלקים ומזרח תיכונים)", הוא אמר.
וכך, בגביע האלופות הראשון, שהפך במשך השנים לליגת האלופות, לא הייתה נציגות לאנגליה. למה? כי לא לכבודנו לשחק עם ה"נייטיבס". שנה לאחר מכן הארדקר לחץ גם על האלופה החדשה מנצ'סטר יונייטד לא להשתתף - אבל המנג'ר מאט באזבי שהבין לאן נושבת הרוח החליט שהקבוצה שלו תשחק, ושינה את ההיסטוריה של הכדורגל האנגלי.
מדברים מפוזיציה
בחודש האחרון קיים ויכוח נוקב סביב גביע העולם למועדונים, המפעל החדש של פיפ"א, שהערב יתקיים משחק הגמר שלו בין פריז סן ז'רמן לצ'לסי. הטענות נגד הטורניר רבות: הוא מגיע בסיום העונה של הקבוצות האירופיות כשהשחקנים צריכים מנוחה, העומס עלול לגרום לפציעות בעונה הבאה, כל מה שעומד מאחורי הטורניר זה בצע כסף, ויש עוד.
אין ספק, יש מן האמת בכל הטענות הללו - אבל יש גם את הצד השני. אם הן לא היו משתתפות בטורניר בארצות הברית, אותן קבוצות היו יוצאות למסעות משחקים במזרח הרחוק, אוסטרליה ו... ארצות הברית. רק שאז המשחקים היו באמת חסרי חשיבות, והכסף שהקבוצות היו מרוויחות היה מזערי לעומת מה שהן מקבלות כעת.
הפציעה הקשה של ג'מאל מוסיאלה מבאיירן מינכן הציתה גל של תגובות קשות ברשת בסגנון של "אם לא הטורניר המיותר הזה, הוא לא היה נפצע". זו טענה מגוחכת, שהרי לא מדובר בפציעה שקשורה לעומס. זו פציעה שיכולה לקרות גם באימון. אז מה, נבטל עכשיו את האימונים? ואם הוא היה מחליק באמבטיה ושובר את הרגל, היינו קוראים לביטול האמבטיות?
גם הטענה שהטורניר "לא מעניין" הוא בעייתי, כי פה כבר מדובר בפוזיציה. נכון, את אוהדי ליברפול וברצלונה הוא לא מעניין, כי הקבוצות שלהן לא נמצאות שם. אבל זה לא המצב בקרב אוהדי ריאל מדריד, צ'לסי, מנצ'סטר סיטי, פ.ס.ז' ובטח הקבוצות מברזיל וארגנטינה. וכך גם צריך לקחת את הביקורת של יורגן קלופ שאמר ש"זה הרעיון הגרוע בתולדות הכדורגל". אני די בטוח שאם ליברפול הייתה משתתפת במפעל, הדברים לא היו נאמרים.
אגב, בברצלונה כזכור מאוד התאכזבו כשגילו במהלך העונה שאתלטיקו מדריד תהיה הנציגה השנייה של ספרד במפעל ולא הם. אם בארסה הייתה משתתפת בטורניר, קשה היה למצוא אוהד אחד של הקבוצה שהיה טוען שזה טורניר מיותר ואווילי.
אפרופו "לא מעניין": כמעט 2 וחצי מיליון איש נכחו במשחקים עד עתה. למשחק בין פ.ס.ז' לריאל מדריד הגיעו 77 אלף צופים, את המפגש בין ריאל לדורטמונד ראו 76 אלף איש ובחצי הגמר בין צ'לסי ופלומיננזה נכחו יותר מ-70 אלף צופים. ב-39 מ-62 המשחקים שנערכו עד עתה היו למעלה מ-30 אלף אוהדים וב-15 נכחו למעלה מ-60 אלף צופים.
שלא יהיו אי הבנות, נעשו לא מעט טעויות בארגון הטורניר. חלק משמעותי מהמשחקים, אלו שבהם לא שיחקו קבוצות גדולות, היו צריכים לקיים באצטדיונים קטנים יותר, ואז לא היינו מקבלים קרחות גדולות ביציעים. חוץ מזה, צריך היה להימנע ככל הניתן מלשחק בשעות הצהרים החמות, גם במחיר של איבוד רייטינג באירופה. וכמובן, להשתדל לשחק באצטדיונים סגורים, כדי להימנע מהפסקות ארוכות בשל ענייני מזג אוויר. ועם כל הכבוד לייצוג של אוקיאניה, אין מקום בטורניר שכזה לקבוצות חובבניות מניו זילנד.
אז כן, יש הרבה מה לתקן ומה לשנות כדי שהטורניר הבא שיתקיים ב-2029, יתנהל בצורה טובה יותר, למרות שבסופו של דבר הטורניר הראשון של 2025 יירשם כהצלחה יחסית. והוא יתקיים ב-2029, למרות כל הבכי והנהי, וכן, כל הקבוצות - כולל כולן - יעשו הכל כדי להיות שם. והסיכוי שהוא יבוטל? זהה לסיכוי שפיפ"א תבטל את ה-VAR.
