קיצוני, גזעני ואלים יותר: הכדורגל הפך למראה שבורה של החברה הישראלית

כדורגל הוא הרבה יותר ממשחק שבו 22 שחקנים או שחקניות רצים אחרי כדור. כדורגל הוא השתקפות של החברה שממנה הוא צומח. הוא קהילה — מקום שבו פורקים רגשות, מביעים הזדהות ומרגישים שייכות.

ספורט הוא במה שבה מתגלמים, לעיתים ביתר שאת, קונפליקטים רחבים כמו גזענות, הדרה, מעמדות, לאומנות או שוויון. לדוגמה, כאשר אוהדים מביעים התנגדות לשחקן ממוצא מסוים או לקיום משחק בשבת — זו לא רק מחאה ספורטיבית, אלא אמירה על יחסים בין קבוצות באוכלוסייה.

לחלק הראשון בסקר הכדורגל הגדול של "ישראל היום" ו-"Ipanel"

לחלק השני בסקר הכדורגל הגדול של "ישראל היום" ו-"Ipanel"

סקר חדש שפורסם ב"ישראל היום"שופך אור על מה שכולנו מרגישים כבר הרבה זמן: שהכדורגל, בדיוק כמו החברה שלנו, הפך לקיצוני יותר, גזעני יותר, ואלים יותר. 42% מהאוהדים שהגיעו למגרשים ראו וחוו גם אלימות פיזית וגם גילויי גזענות (לא "או" — גם וגם). כל אוהד כדורגל שלישי לא היה רוצה לראות שחקן מוסלמי בקבוצה שלו, ובבית"ר ירושלים המצב חמור ועצוב בהרבה — 57% מהאוהדים לא רוצים שחקן מוסלמי, בלי קשר לזהותו, מוצאו או יכולתו על כר הדשא.

על המגרש - כולם שווים

כדורגל הוא אחד הכלים החזקים ביותר לאינטגרציה בחברה. זה המקום שבו שחקן בן מיעוטים יכול להפוך לגיבור ולהיות אליל של כלל האוהדים; הבמה שעליה צעירים שגדלו בשכונות מצוקה חולקים חדר הלבשה עם נערים שגדלו במעמד סוציו־אקונומי גבוה — וכולם נאבקים יחד, כתף אל כתף, למען הניצחון וההצלחה המשותפת.

על הדשא ובחדר ההלבשה כולם שווים. מה שגורם לשחקן להתבלט הם הכישרון, הנחישות, המחויבות והקבוצתיות. ולמרות זאת, דווקא בכדורגל — המקום שיכול לשמש כאסקפיזם מושלם, מקום שיכול לאחד ולחבר — אנחנו שומעים את הקולות הכי צורמים של גזענות.

במקום להשתמש בכדורגל כדי לקרב לבבות, הוא הופך לעיתים לכלי להפרדה ולהסתה. וזה לא נכון רק אצלנו – גם במקומות אחרים בעולם זה קורה. אתם מוזמנים לשאול את ויניסיוס ג'וניור או את סמואל אטו.

אפס פשרות

אבל במקרה שלנו, במדינה כל כך מורכבת מהבחינה הדתית, הפוליטית, המגזרית והמעמדית — זו החמצה עצומה. אם יש מקום שבו אפשר לשבור מחיצות ולבנות גשרים – זה במגרש, ביציע. הגיע הזמן לעקור מהשורש את התופעה הבזויה הזו של הגזענות והאלימות במגרשים.

צריך להביא הרבה יותר ילדים ונשים ליציעים, לדבוק בגישה של אפס פשרות כלפי אלימות פיזית, ולקדם חינוך לסובלנות ולהכרת האחר. התקווה היא שזה יעזור, ויגרום לחברה להיות השתקפות חיובית של הכדורגל — לא להפך.

נתון מעניין נוסף מהסקר: רוב גדול מהאוהדים (73%) מעוניינים שהכדורגל יישחק בשבת. בימים אלו, כאשר מתקיימים דיונים גם לגבי קיום משחקים ביום שישי בצהריים, ובמקביל קיים רצון וצורך להביא עוד קהל צעיר למגרשים — יש חשיבות אמיתית לקיים משחקים נוספים בשבת בצהריים, במיוחד כשמזג האוויר מאפשר זאת.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אפשר וצריך למצוא פתרונותשיאפשרו גם לשומרי מסורת להגיע למגרשים בשבתות, אך מבחינת פרנסי הענף — יציעים שמלאים בילדים ובמשפחות בשבתות הם התמונה הכי נכונה והכי חשובה. כך לא רק שמגדלים את דור ההמשך של האוהדים, אלא גם מפחיתים משמעותית את האלימות המילולית והפיזית.