"אני רוצה, פרימו, אתה יודע, בניתוח הגלובלי, להתחבר למה שאמר אלי אוחנה. בהתנהלות הזו של רותם חטואל, בענייני הלבוש, בענייני הרצון לבלוט במקומות ובאלמנטים שהם לאו דווקא כדורגל פיור". כך - בחיתוך דיבור מקרטע ומתובל במילים לועזיות המעידות על עילגות גלובלית - פתח רז זהבי את הדיון בעניינו של החלוץ, בתוכנית החפירות "חמש באוויר", שצנחה למחוזות הצחנה.
ואז הוא הגיע לשורה התחתונה: "אני אומר את זה, כי באמת, אחד האנשים שאני הכי אוהב, זה אבא שלו, יהודה חטואל. זה איש מקסים שבא מחצור, וזה בן יחיד שלו. אבל יהודה חייב להבין שיש לו ילד חרא. יש לו ילד חרא מול העיניים".
בערוץ שמכבד את עצמו, באותו רגע הייתה אמורה להגיע נזיפה מחדר העריכה, באמצעות האוזניות שעטפו את ראשו של הפטפטן חסר המודעות העצמית - ולא רק בגלל ההכפשה הפומבית של הבן, בפנייה מגעילה לאביו. לא קרה. באולפנים שלהם כבר מזמן אין מבוגר אחראי.
להפך. מכיוון שהתוכנית משודרת מדי יום וחייבים למרוח את הזמן, זהבי המשיך לברבר ולדרדר, על חשבון חטואל. "אף אחד לא נכנס לו לחיים הפרטיים, אבל כל הקטע של הצבעים והקטע של העגילים", הסביר המומחה לתסרוקות ולתכשיטים, שעונד שרשר על הצוואר, שמתחתיו שרשרת נוספת, צמיד על האמה וטבעות על ארבע אצבעות.
שותפו לתוכנית, הפרופסור לחינוך משה פרימו, לא הפריע, וגם זה לא ממש הפתיע, אך בסוף נזף אף הוא בחטואל האב: "יהודה, משהו התפספס לך!". זהבי מצידו ניצל את ההפוגה כדי לבדוק מסרונים בסלולרי שלו, קרא מה שקרא, והחל להתפתל בשפה של ילדון מהגנון: "אתה יודע, אני לא יחזור על ההגדרה הזאת - ילד ח... זה הגדרה כמו בשכונה. אתה לא רוצה עכשיו להגיד את כל האמת בפנים, אז אתה אומר, כאילו, הילד הוא ילד חרא"...
כלומר, בתחילת "ההכאה על חית" הוא אמר רק את האות הראשונה, אבל בסוף הוסיף חטא על ח'. ממש לא "כמו בשכונה", אלא בדיוק במקום הכי נמוך בשכונה, היכן שאנשים לא שולטים ביציאות שלהם. ואז הוא שוב הסביר מה מפריע לו אצל חטואל: "אם הכסף סחרר לו את הראש וגרם לו לעגיליישן ולשיעריישן ולצבעיישן ולכל ההתנהגותיישן, יכול להיות שאנחנו, מה שנקרא, יוסטון ווי האב א פרובלם". רוצים לדעת מנין האנגליטיישן שלו? מבית השימוש.
למחרת המופע המביש והמבאיש, מי שציפה להשעיה עד להודעה חדשה (זה קרה איתו בעבר אחרי שהתנהג כפרחח במשחק לזכרו של ניצן שירזי ז"ל), לצד התנצלות של הערוץ בפני משפחת חטואל – קיבל שוב את הכתב עם הפה המלוכלך ושגיאות העברית הקשות.
"אתמול, בלהט הדיון, בוא נגיד שבמהלך עשרת אלפים מילים, נאמרו שתי מילים, שלאחר מכן יהודה הפנה את תשומת לבי שזה פגע בו", התפתל זהבי והמשיך: "מאחר וזאת חלילה לא הייתה הכוונה, כמובן שאני חוזר בי מאותם מילים בקטע של הטלוויזיה. ייתכן וצריך לוותר על המילים האלה, ובאיזשהו מקום כנראה שזאת הייתה טעות להשתמש במונחים האלה. עוד פעם, אני לא יסביר וירחיב, כי זה לא הדיון, מה בדיוק מסתתר ומדוע עטפתי במילים האלה, אבל מוחק את המילים בפרוטוקול".
כך נשמע בימינו כתב הביבים אשר הפך לפנים של הערוץ. אותו מקום אשר ציין בשבוע שעבר שלוש שנים למותו של איש התרבות מודי בר-און, שבוודאי התהפך שוב בקברו. מקום שעדיין עובדים בו אנשים מכובדים לכאורה, שמוכנים לחיות בשלום עם מפגן הרדידות המביך והיומיומי כמעט.
חלקם, כמו אלי אילדיס למשל, מקפידים להופיע בחליפה מחויטת עם פפיון בכיס המקטורן, כשממש באותו אולפן מוטח רפש דוחה ונחות, ועוד בפנייה ישירה לאביו של שחקן. תת רמה, שבמחלקת הפרומו בטח היו בוודאי מכנים: "אנחנו משדרים ג'ורה". האחרון, שיוריד את המים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו