מגיע לה. אם הפועל באר שבע הייתה יוצאת מהעונה הזו עם שתי מדליות כסף ועם סיפורי 'אכלו לי שתו לי', הסוף היה בלתי נסלח, אבל בסיום עונה מטורפת ומותחת שתי הקבוצות הטובות בארץ חילקו ביניהן את השלל. בית"ר ירושלים? היא יודעת היטב איזה נקודות היא חייבת לתקן.
זה היה גמר מטורף, פחות מבחינת כדורגל. בספרי ההיסטוריה יזכירו שוב ושוב איך באמצע המחצית הראשונה, גמר גביע המדינה, בנוכחות הנשיא ופמלייתו, הכרוז הודיע לשלושים אלף צופים שלא יילחצו, אבל בדקות אלה ממש נשלח לכיוונם טיל בליסטי מתימן, הרחוקה.
מבינים? אם יתמזל מזלם הוא ייורט בזמן ואם לא, אז כולם היו נפגשים על המדשאה בתיאטרון החלומות והמלאך גבריאל היה מתפקד כשופט רביעי. על זה באמת אומרים 'אין דברים כאלה'.
כנראה שהמרוצים היחידים מאותה ריצה משותפת למרחב המוגן היו שחקני בית"ר, כי עד אותו רגע הם בעיקר עקבו אחרי מעוף הכדור שדילג חופשי ברחבתם ובמזל פגש רק פעם אחת את הרשת. ככה זה כשפלייאוף שלם מזייפים, אי אפשר ברגע אחד לנפח שוב את השרירים.
היינו בכיף אומרים שלגביע חוקים משלו ולאנדרדוג יש סיכוי, אבל באר שבע של העונה היא קבוצה עם מעט מאוד נקודות חולשה. רן קוז'וך, בעיני מאמן העונה, בנה שם מבנה יציב עם רגליים, עמוד שדרה וראש.
אין שם כמעט ברגים רופפים ואין בעיות משמעת באגפים. המכונה עובדת. אם קינגס קאנגווה לא בשיאו, דן ביטון ינהל את החמ"ל ואם לא אז אמיר גנאח יתפוס פיקוד. גלים, גלים, משמעת של כיתה בצנחנים.
בפתיחת המחצית השניה ברק יצחקי כבר לא התאפק ושלח למגרש את אצילי. כל התותחים הכבדים התרוצצו על הדשא, במשחק שאין ממנו חזרה. בית"ר ניסתה, אבל הקבוצה הדרומית לא נתנה לתואר הזה לחמוק ממנה. הזוכה הראויה.
המשחק הזה, עם התפאורה המושלמת, הראה כמה אנחנו זקוקים לשתיים האלה בצמרת הכדורגל הישראלי. זה הטעם, הריח והזיכרון המתוק של איך נראית שפיות אמיתית, למרות טילים תימנים, שהתעופפו מדי פעם ברקע.
