עונת 2024/25 בליגת העל הייתה הרבה יותר מעוד עונה של כדורגל. זו הייתה עונה שנייה ברציפות בתוך מציאות בלתי אפשרית – מדינה במלחמה, אזעקות ביום ובלילה, קבוצות שאינן מארחות בבית, חטופים ששבים וצופים בקבוצתם האהובה, וכאלה שהגעגוע אליהם ממשיך לקרוע את הלב. ליגה שמכילה את כל זה – ומספקת לנו פלייאוף מרתק ורגעים בלתי נשכחים.
העונה ננעלה בצורה הדרמטית ביותר – קרב אליפות עד לרגע האחרון, דרמות, סיפורים אישיים, פרידות כואבות ורגעים שייזכרו עוד זמן רב: הקריסה של מכבי חיפה, העונה ההירואית של קריית שמונה – קבוצה ללא עיר, התחייה של הפועל באר שבע, הקאמבק של בית"ר ירושלים לצמרת, והמהפך ההיסטורי של מכבי תל אביב בפלייאוף.
רגע השיא הספורטיבי של העונה סימן גם את סיום דרכו של ערן זהבי – גדול שחקני הדור – במדים הצהובים ואולי בכלל ככדורגלן. אבל כל הסיפורים הספורטיביים הללו עמדו בצל הטרגדיה הגדולה שפקדה את משפחת קינדה ואת עולם הכדורגל הישראלי כולו.
גדי קינדה – בן, בעל, אב לשתי בנות, אדם אהוב ושחקן נבחרת ישראל ומכבי חיפה – הלך לעולמו בגיל 31 בלבד, לאחר מאבק אמיץ וכואב במחלה קשה. קינדה, ששיחק את משחקו האחרון בסוף חודש מרץ, היה אדם עם לב ענק, כישרון נדיר ונשמה טהורה. הוא הותיר אחריו אישה ושתי ילדות קטנות.
התמונה של חברו הטוב, דן ביטון, ממרר בבכי מול הקהל בסיום משחק הנעילה של הפועל ב"ש בטרנר, לא הותירה עין יבשה – ותזכורת לכך שכדורגל הוא אולי "רק ספורט", אבל למעשה הוא הרבה יותר מזה. כוחנו – רק באחדותנו.
אין לי ספק שהכדורגל הישראלי ידע להנציח את זכרו של קינדה בצורה הראויה ביותר, כמו שמגיע לו – ושאשתו ובנותיו יידעו תמיד כמה היה אהוב, וכמה גדול החלל שהשאיר בלב משפחת הכדורגל הישראלית.
ובמעבר חד – הנה סיכום העונה שלי, עם נבחרי העונה: שחקן, תגלית, מאמן ונבחרת העונה.
שחקן העונה: דור פרץ
11 שערים, 8 בישולים, 70 איומים מתוך הרחבה (ראשון במכבי ת"א, שלישי בליגה), 86 איומים לשער (ראשון בפער באלופה).
בכל המסגרות – 4,030 דקות, 16 שערים ו־11 בישולים.
איש הברזל של מכבי ת"א והשחקן שסביבו נעה כל הטקטיקה של לאזטיץ'. בעונה כמעט בלתי אפשרית מבחינה פיזית, עם מסע אירופי מטורף שכלל 14 משחקים ו־28 טיסות והסתיים רק בסוף ינואר – פרץ היה האיש שתמיד היה שם.
נכון, הוא לא השחקן הכי נקי טכנית, אבל הוא הוכיח לאורך העונה שהוא עליון על הליגה מבחינה פיזית – והעליונות הזו הייתה המפתח לשמירה של מכבי ת"א על הצלחת.
תגלית העונה: ירין לוי
אחד מהשיחוקים המרשימים של אלמוג כהן – ואולי עוד סימן לניהול המקצועי הבעייתי במכבי חיפה. במסע הרכש המרשים של בית"ר ירושלים העונה, מעטים שמו לב לשחקן הצעיר שהגיע מהכרמל. אבל אלמוג כהן וברק יצחקי ידעו בדיוק מה הם עושים, ולוי חיבק את ההזדמנות בשתי ידיים.
עם 2,872 דקות העונה – הכי הרבה מבין שחקני בית"ר – מקום ראשון בקבוצה בדריבלים מוצלחים, כשמסביבו שועה, טוואמסי ואצילי – ובעיקר, המון בגרות. לוי התקדם תוך חצי שנה בלבד משחקן נוער ללא הופעות בוגרים משמעותיות – לשחקן סגל בנבחרת ישראל.
מאמני העונה: ז'רקו לאזטיץ' ורן קוז'וך
זו הקטגוריה היחידה שבה העדפתי לא לבחור שם אחד, כי היו כאן שני מאמנים שסיפקו עונה לפנתיאון.
לאזטיץ' הוביל את מכבי ת"א לעונה יוצאת דופן – עם 14 משחקים באירופה, כולם בחוץ – וידע לנהל את הסגל בצורה מרשימה. עם טקטיקה ברורה, 80 נקודות ו־86 שערי זכות – הכי הרבה בליגה בפער – הוא הצליח להשאיר את הצלחת בקריית שלום.
לאזטיץ' עמד באתגרים מקצועיים מהקשים שהיו כאן, עם סגל שלא שודרג בינואר, ביקורת לא הוגנת, ועומס משחקים חריג – והביא את הקבוצה לשיא בדיוק בזמן. הוא קידם שני יהלומים ממחלקת הנוער – תורג'מן ורביבו – שיכניסו למועדון סכומים משמעותיים, שדרג שחקני רכש כמו דוידה ופטאצ'י, וניהל בצורה מופתית את דקות המשחק של ערן זהבי. זו ללא ספק אחת העונות הגדולות של מאמן זר במכבי ת"א.
קוז'וך נכנס לנעליים עצומות – מקצועית, סמלית וניהולית – והצליח להטביע חותם במהירות. הוא הטמיע שיטת משחק ברורה ואטרקטיבית, שדרג שחקנים, והפך את הקבוצה לשלם שגדול מסך חלקיו. הפועל ב"ש הפכה לקבוצה לוחצת עם זהות ברורה, שהחזירה את האור, התקווה והקהל לטרנר – ועשויה לסיים את העונה עם גביע.
מאמנים ראויים לציון
שי ברדה – עונה אדירה בקריית שמונה. התגבר על תנאים בלתי אפשריים, השאיר את הקבוצה בליגה בלי מאבק הישרדות ועם כדורגל חיובי.
ברק יצחקי – למרות פלייאוף לא מוצלח, סיפק עונה טובה. קידם שחקנים, התמודד היטב עם הלחץ, הוציא את המקסימום מסגל לא מאוזן, החזיר את הברק למנורה עם כדורגל התקפי ולוחץ – ועדיין עשוי לסיים את העונה עם תואר.
רוני לוי – הוציא את המקסימום מהסגל, קידם שחקנים, התגבר על עזיבה של גיא מלמד (שהיה אחראי ל־60% מהשערים), ואפילו שדרג את הקבוצה מקצועית אחריה. מרשים מאוד.
נבחרת העונה
שוער: אסף צור
הגנה: רוי רביבו, מיגל ויטור, נמניה סטואיץ', גיא מזרחי
קישור: לוקאס ונטורה, קינגס קאנגווה, דור פרץ
התקפה: ווסלי פטאצ'י, אושר דוידה, דן ביטון
