החדשות הטובות
1.פלייאוף ה-NBA כאן — ואיתו כדורסל של פלייאוף. בעברית: קבוצות אשכרה עסוקות בהגנה ולא רק באחוזי שלוש. השופטים נותנים להרביץ, וסוף-סוף אפשר לבחון קבוצות באמת: לפי קשיחות ואופי, לא דרך המסך המנומנם של עוד משחק עונה רגילה (אחד מ-82) ועוד שלשה (אחת מחמישים במשחק).
ה-NBA מכריזה על קידום הליגה באירופה // רויטרס
2. קוואי לנארד כאן. ואין שום דרך לאהוב כדורסל באמת בלי להביט משתאים ונרגשים בשחקן הייחודי הזה: בלי פציעה טורדנית בברך או בעיה מסתורית בשריר הירך — פשוט קוואיי. שחקן שיכול להגיע לכל נקודה שירצה על המגרש, מול כל מגן, לעלות לזריקה שלו (מחצי מרחק, בלי להתנצל) ולתפור עוד אחת ועוד אחת.
ובהגנה? להפוך את ארון גורדון לאומלל, את ג'מאל מארי למבולבל ואת ניקולה יוקיץ' למבוהל. דומיננטיות חד-פעמית.
3. מסתבר שכדורסל הוא משחק קבוצתי! תדהמה! הלם! קבוצות עמוקות — אוקלהומה, מינסוטה, קליפרס, קליבלנד ובוסטון — מוכיחות שסגל עבה זה לא מותרות.
לוקה ולברון חשובים, ברור, אבל גם נאז ריד ודונטה די-וינצ'נזו. למשל: הלייקרס, עם שני סופרסטארים, אמורים לעבור את הוולבס — אבל העומק של מינסוטה הוא כוח העל האמיתי. ואגב כוחות על — אוקלהומה ת'אנדר: אלוהים שישמור, איזה עומק.
4. הכל טוב ויפה עם עומק, אבל לפעמים מספיק שיהיה לך ניקולה יוקיץ' אחד. שני משחקים ניצחו הנאגטס מול הקליפרס — עדיפים מהם בכל פרמטר — בזכות דבר אחד: יוקיץ'. אם ימשיך להגיע בכל משחק במצב המנטלי של משחק 4, אפילו קבוצה טובה בהרבה תצטרך לחכות לעונה הבאה. שחקן חד-פעמי בכל קנה מידה.
החדשות הרעות
1. במשחק הראשון בין המג'יק לסלטיקס ג'ייסון טייטום נפצע בפרק היד בעבירה אלימה; בשני, ביטאדזה פתח את מצחו של פורזינגיס; בשלישי, ג'יילן בראון כמעט חוסל. לו דורט חיסל את ג'ה מוראנט; ג'ימי באטלר נפצע מול יוסטון, ולא ברור מתי יחזור.
השופטים אמנם מאפשרים לשחק הגנה אגרסיבית, אבל פלייאוף בלי כוכבים — זה דבר שאף אחד לא רוצה לראות. בטח לא הליגה, ובטח לא האוהדים. ובעברית: רמת השיפוט לא הולמת את המעמד.
2. לא כוחות — ממפיס נקרעה מול אוקלהומה; קליבלנד בדרך לפרק את מיאמי. אולי שתי הקבוצות האלו באמת החזקות ביותר בליגה, אבל נדמה שהפערים העצומים בסיבוב הראשון מעידים על עומק בלתי סביר בין דרג א' לדרג ב'. כלומר, הפלייאוף האמיתי יתחיל רק בסיבוב השני.
3. לברון לא נהיה צעיר יותר — והסגל הזה של הלייקרס, גם עם לוקה דונצ'יץ' בצהוב-סגול, הוא במקרה הטוב בינוני. אפשר להחזיק בהרכב את השחקן השני הכי גדול בהיסטוריה, ואחד השחקנים הגדולים של דורו, ואפילו אוסטין ריבס סופר איכותי — וזה פשוט לא מספיק. הלייקרס צריכים עוד שנתיים לעבות את הסגל; הבעיה היא שללברון אין שנתיים לחכות.
4. בוסטון, ווי האב א פרובלם — המג'יק קבוצה הגנתית נהדרת ואלימה, אבל זה לא תירוץ לכדורסל העייף וחסר ההשראה של הסלטיקס. ככה לא נראית אלופה רעבה.
החמישייה הכי איכותית בליגה, ספסל מגומגם, מאזולה מהורהר מדי ברגעי ההכרעה — ובעיקר: ג'רו הולידיי לראשונה נראה מוגבל. בהתחשב בכך שפורזינגיס מועמד להיפצע בכל רגע, טייטום, בראון ודריק ווייט יצטרכו לחפור עמוק מאוד כדי לשרוד — ובמצב הזה, ספק אם זה יספיק מול אוקלהומה או קליבלנד.
