"כן אני, אוהב להיות בבית, עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים...", שר אריק איינשטיין ז"ל את המילים שכתב בעצמו ללחן של מיקי גבריאלוב, והביע בכך את מה שהיה מזוהה איתו במשך שנים ארוכות, מאז שפרש מבמת ההופעות והסתגר בביתו עד יומו האחרון. עם זאת, לקראת סיומו של השיר, הוא גם הזכיר ש"יש אנשים שהולכים בגדול, לא מוותרים ורוצים את הכל" – ממש כמו בית"ר ירושלים של ברק יצחקי.
נכון, זה קצת משונה לחבר בין הצהובים-שחורים לאיינשטיין, שהיה אוהד שרוף של הפועל תל אביב, אבל העונה, בקבוצה הבכירה בבירה "יש אנשים שמטפסים על הרים, צונחים מגבהים, רוכבים על סוסים וגומאים מרחקים". בראשם עומד המאמן שהפך את קבוצת התחתית הלא מחוברת של ברק אברמוב למלהיבה, תוך שהוא מוצא דברים חדשים אצל שחקנים אלמונים או כוכבים לא מספיק ממומשים, דוגמת גרסת ירדן שועה של עונת 2024/2025.
הוא עושה זאת קצת יותר בטדי מאשר במשחקי חוץ. מהבית, ב-15 משחקים העונה (אחד כאורחת בדרבי מול הפועל ירושלים) הקבוצה שלו יצאה על האפס רק פעמיים, דווקא מול קבוצות קטנות. לעומת זאת, כל שלוש היריבות של בית"ר בצמרת הגבוהה – הפועל באר שבע, מכבי חיפה, מכבי תל אביב – כשלו בניסיון לצאת מטדי עם ניצחון העונה.
האחרונה ברשימה, הצהובה מקריית שלום, תתייצב שם הערב (שני) למשחק מכריע, כשהיא תחת לחץ גדול. היא יודעת היטב, שאם גם הפעם תצא מטדי ללא כלום, האליפות יכולה לברוח לה מהידיים, כל הדרך דרומה.
לצד זאת, הקבוצה של ז'רקו לאזטיץ' יודעת עוד משהו. למרות שגם בבלומפילד בית"ר לא נכנעה (1:1), המארחת היום לא חגגה ניצחון בטדי מאז ה-0:1 על בני סכנין ב-25 בינואר. המצב המתמשך הזה מציב את בית"ר תחת לחץ משלה, ומעלה את השאלה: מה קרה למבצר, לבית "עם התה והלימון והספרים הישנים" בשלושת החודשים שעברו מאז אותו ניצחון דחוק משער גבולי בחוקיותו של עומר אצילי?
הפנטזיה של האוהדים
הנתונים היבשים מראים שלוש תוצאות תיקו, כולל מול הקבוצה הכי חלשה בליגה, הפועל חדרה, והפסד בפלייאוף העליון להפועל חיפה אחרי שלקבוצה מהכרמל כבר לא היה על מה לשחק. הת'כלס מצביע על הנשירה מהמרוץ לאליפות, עליה הצליחו האוהדים לפנטז זמן רב.
מה שנשאר להם, לשרופים של טדי, יחד עם יצחקי והשחקנים, הוא הכרטיס לאירופה – ואותו בית"ר תוכל להשיג רק אם תחזור ל"אותם ההרגלים..." בליגה. נכון, הקבוצה העפילה לגמר גביע המדינה, אבל שם – אלא אם תהיה הפתעת ענק – היא תפגוש את הפועל באר שבע, מולה בית"ר רשמה העונה בשלושה מפגשים נקודה ביתית אחת ושני הפסדים כואבים בטרנר, אחד משפיל במיוחד.
ההסבר העיקרי ל"נפילת החומות" של טדי, הוא אותו חלום על אליפות ראשונה זה 17 שנה, שגרם לשחקנים לאבד כיוון דווקא מול הקהל הביתי, הכי דוחף וכנראה גם הכי מלחיץ בליגת העל. הם נבהלו מההצלחה הלא צפויה, מעצמם, והפסיקו להרגיש בבית, דווקא בבית. הם הפכו ל"אנשים שצדים נמרים, דולים פנינים ובונים מגדלים", אבל לקחת שלוש נקודות בבית לא מסוגלים.
הערב יש ליצחקי ולבית"ר ירושלים הזדמנות לעצור את ספירת הימים ללא ניצחון ביתי, שעומדת על 86. הם חייבים לאפס אותה, ויכולים לעשות זאת רק אם ייזכרו שיש להם שחקני התקפה נהדרים (אצילי, שועה, קאני), אופי שהעונה התגלה כחזק ומגרש עם אווירה מחשמלת.
בית"ר יכולה גם להשתמש בטריק הישן והאהוב כל כך על הכדורגל הישראלי (לא רק), לדעת ששלוש נקודות בקופה שלה יכולות להרוס ליריבה הגדולה את העונה, ובינינו, מה רע בשמחה לאיד ויציע מזרחי שלם ששר: "כן אני, אוהב להיות בבית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו