בשביל אלה שלא זכו לראות: הגמר של הפועל תל אביב הוא יותר מכדורסל

כל מי שמכיר אותי, יודע שאני אדום. אדום מבפנים, מהלב. האהדה לאדומים מגדירה אותי בדיוק כמו הישראליות שלי, וכמו האבהות לבנים שלי, שגם הם כמובן אדומים.

כידוע, כל משחקי הפלייאוף ביורוקאפ משודרים בשידור ישיר ב"ישראל היום". רוצים להתכונן לצפייה במשחק ולא בטוחים איך? למדריך הכתוב לחץ כאן

אדום זה אופי. אופי שחושל בדם, יזע ודמעות. שנים ארוכות של אנדרדוגיות (שלא לומר לוזריות) חינכו אותנו לאהוד את המועדון, ולא את הניצחון. זה ההבדל בינינו לבין קהלי הקונצרטים: הם מעודדים כשמנצחים, ועוזבים כשקשה. אנחנו מתעוררים כשקשה, בתקווה שנצליח גם לנצח.

האופי הזה עמד באינספור מבחנים. במגרשים נידחים בימי שישי של ליגת המשנה בכדורגל, ובדרך המפרכת שלקחה אותנו ממרתפי הליגות אל צמרת הכדורסל הישראלי. צעד (וחצי) אחר צעד (וחצי), עונה אחרי עונה, ממשיכים הלאה ושרים: "לא יודע להסביר את מה שהיא עושה, באתי להגביר את הקצב בשבילה. והטירוף, לרגע לא נרגע, אחרי הסמל לכל מקום אסע".

שיירת מלאכים אדומה

השיר הזה, שמלווה את הפועל כבר שנים, קיבל משמעות שונה אחרי 7 באוקטובר. הקהילה האדומה איבדה מאות אוהדים, רבים מהם בקיבוצים, וגם מקרב מבלי הנובה וחיילי הסדיר והמילואים. מי שנותרו מאחור איחדו שורות כדי להנציח, וכדי לנצח: זה ניכר בגרפיטי ברחובות ובשלל מיזמי הנצחה וזיכרון, וזה ניכר במגרשים. בכל משחק, הם איתנו: על החולצות ובשירים, ובעיקר בלב ובאמונה שהם מלווים אותנו מלמעלה - שיירת מלאכים אדומה, ששרה בוודאי "הפועל, אני אתן הכל בשבילך, אמות למענך, אף פעם לא תהיי לבדך".

והשנה הזאת, השירה חזקה מתמיד. הכדורגל משמח, בדרך חזרה לליגת העל, והכדורסל הצליח לחבר את הלב והכישרון (וגם לא מעט כסף) לעונה מרגשת במיוחד, שתגיע הערב לשיא בגמר היורוקאפ - אחרי דרך שלוותה בתועפות של רגש, עצבים וקוצר נשימה, שהתנקזו לזריקה אחת של מרכוס פוסטר בחצי גמר הסדרה האפית מול ולנסיה, שלקחה את הפועל למקום הכי גבוה והכי רחוק שהיא היתה בו מעודה.

היינו איתם בכל העונה הזאת. "ישראל היום" ליווה את הפועל בכל רגע במסע האירופי שלה. מהגמגום של תחילת הדרך שלעיתים נדמה היה כמו קריסה מפוארת, ועד לשבועות האחרונים שכתבו פרק חדש בהיסטוריה של המועדון שרק לפני פחות משני עשורים המציא את עצמו מחדש. אלה היו ימים שבהם העוצמה של הקהל, הנחישות של בעל בית יוצא דופן, והכישרון האדיר של המאמן והשחקנים התחברו למסע שהגיע צעד (וחצי) מהפסגה, ובעצם שניים - כי יש עוד את העניין הזה של האליפות בארץ.

גם באפס מעלות

הערב, בסמוקוב הבולגרית שהפכה לבית השני של הפועל בצוק העיתים והמלחמה, יתנקזו אלפי אדומים כדי לתת עוד פוש במסע הקסם הזה - במשחק הראשון של סדרת הגמר מול גראן קנריה הספרדית. מאחוריהם יהיו מאות אלפים בבית, אדומים וגם אוהדי קבוצות אחרות, שמבינים שקורה העונה משהו מרגש באדום. המנטרה ביציעים קובעת אמנם ש"מייצגים את הפועל ולא את ישראל", ובכל זאת, בשנה (וחצי) הזאת, מול מה שעברנו, יהיה שם יותר מאשר רק כדורסל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בתחילת העונה, נכנס ליציעים שיר חדש שסחף את כל האוהדים. "אחרייך הפועל, אני בא בכל מצב. גם באפס מעלות, וגם אם בחוץ שרב". מי שעשה בימים האחרונים את הדרך מישראל לבולגריה, מימש את השיר במלואו: מהשרב הישראלי, לשלג ולקור הבולגרי. עכשיו נותר לאדומים שעל הפרקט ליישם את החלק האחרון של ההמנון החדש הזה: "יהיה מה שיהיה, הפועל עולה עולה".