![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
שנים שמכבי תל אביב שלטה בכדורסל הישראלי ביד רמה. ליגות, גביעים, יורוליג, תקשורת - הכל סובב סביבה. אבל משהו קרה בממלכה. הקסם נסדק. הקרע בין ראשי המועדון, האכזבות המקצועיות והחיבור ההולך ונשחק עם הקהל - יצרו חלון הזדמנויות שלא היה פה עשרות שנים.
עופר ינאי, כמו איש עסקים ממולח, זיהה את הרגע ולא היסס. עם השקעות עתק, גישה אגרסיבית ומהלכים שלא נראו בכדורסל הישראלי (החתמת פטריק בברלי וג'ונתן מוטלי, הבאת דימיטריס איטודיס והעפלה לגמר היורוקאפ) - בעלי הפועל תל אביב בא לשבור את הסדר הישן. הוא לא נכנס לעולם הזה בשביל להתחרות, אלא כדי לדרוס.
הגישה הזו לא יורדת חלק בגרון לחלק מקהילת הפועל תל אביב, אבל אני בטוח שכרטיס כניסה ליורוליג יוכל לעזור קצת. והדבר הכמעט בלתי נתפס הזה נמצא כעת במרחק שני ניצחונות על גראן קנאריה בגמר היורוקאפ.
אם יש משהו שההיסטוריה לימדה אותנו זה שכדי להוריד את השליט, לא מספיק לשחק את המשחק - צריך לעשות מהלכים יוצאי דופן, ולכן ינאי בחר לטרוף את הקלפים.
משחקי גמר היורוקאפ משודרים ב"ישראל היום" ובכאן 11. רוצים להתכונן לצפייה במשחק ולא בטוחים איך? למדריך הכתוב לחץ כאן.
הוא ספג אש - מהתקשורת, מהקהל, אפילו מתוך המועדון. ובינינו? הרבה פעמים בצדק. גם כותב שורות אלו הרגיש שהוא מאבד את זה, מקצועית ובעיקר תקשורתית.
בשיא הבלגן, כשאוהדים דרשו הסברים ופרשנים כבר הספידו את הסיפור - ינאי לא לקח צעד אחורה ולא לחץ על הבלמים. הוא לחץ על הגז. עוד חוזה ענק, עוד מהלך מפתיע, עוד סימון טריטוריה. אבל זה בדיוק המחיר של מי שבא לעשות שינוי אמיתי, לא קוסמטי. כי מהפכות לא עושים עם כוונות טובות - מהפכות עושים עם פעולות.
והנה, פתאום - הפועל תל אביב, קבוצה שעד לא מזמן שיחקה באולמות קטנים מול 800 איש, עומדת עם רגל אחת ביורוליג. שני משחקים. זה כל מה שמפריד בין מועדון שהיה צל של עצמו לבין פירוק ההגמוניה הכי גדולה בספורט הישראלי.
אם הפועל תל אביב עולה ליורוליג - זה לא רק הישג ספורטיבי אדיר, זו רעידת אדמה של ממש. זה דף חדש בספר הספורט הישראלי. זה איפוס כולל לתפיסה שהכל מתחיל ונגמר במכבי תל אביב.
בביצת הכדורסל הישראלי, עמוסת התככים והעסקנות, תמיד הרגיש שנוח לכולם הסטטוס־קוו. להם נוח להתלונן, להוא נוח לשרוד. הרוב לא רצו בכלל שינוי, ואלו שכן העזו לחלום לא החזיקו מעמד.
יכול להיות שעופר ינאי לא תמיד צודק, אבל דבר אחר אי אפשר לקחת ממנו: הוא היחיד שזיהה את הרגע - ובחר לפעול.
