בתוכנית הטריוויה המצוינת "המרדף", ב"כאן 11", השתתף בשבוע שעבר שחר צוברי. "אתה אלוף אולימפי", הציג אותו המנחה עידו רוזנבלום. "מדליסט אולימפי", מיהר לתקן אותו צוברי, ספורטאי נפלא ואדם צנוע. גולש הרוח שזכה במדליית ארד באולימפיאדת בייג'ינג 2008, הפך למאמן מצליח בנבחרת הנשים ובאולימפיאדת פריז אשתקד הוביל את שרון קנטור למדליית כסף. כמי שאגר לא מעט תארים יוקרתיים, כולל ארד באליפות העולם ופעמיים זהב באליפות אירופה, הוא לא מוכן להתהדר בתארים בהם לא זכה. אפילו לא בטעות.
את הענווה הזו לא תמצאו אצל כמה מהג'ודאים הבכירים שלנו. בחודש שעבר ערך פיטר פלצ'יק מסע יח"צ וגיוס כספים ברחבי צפון אמריקה, והתארח בין השאר אצל הקונסול בניו יורק אופיר אקוניס. בסרטון שהפיץ האחרון הוא נראה מעניק לג'ודקא ספר, ומקריא את ההקדשה שכתב, ואשר נפתחה במילים: "פיטר אלוף העולם!". זה ממש לא נכון. פלצ'יק, שזכה במדליית ארד באליפות עולם, לא טרח לתקנו. יותר מכך, הוא הפיץ ברשת את הסרטון שמסלף את האמת.
לא מזמן הגיע אורי ששון, ג'ודוקא במיל', למפגש בחברת הייטק (לא חשוב שמות). הוא העביר שם הרצאה בשם "לנצח בכל זירה", והחברה מצידה פרסמה סטורי שבו התגאתה כי אנשיה נפגשו עם "האלוף האולימפי ששון". המאזן של ששון באירוע הספורט היוקרתי מכולם עומד על שתי מדליות ארד, אישית בריו 2016 וקבוצתית בטוקיו 2021. זה לא הפריע לו לשתף את הבלוף, שהעלה אותו שתי קומות בפודיום.
בתחילת השנה הוזמן שגיא מוקי לשאת דברים בטקס של "המכללה האקדמית נתניה", שבחרה בו כפרזנטור בתור תושב העיר. בסטורי שהעלתה המכללה נכתב כי "מוקי סיפר כיצד התמדה ומצוינות סללו את הדרך להיות אלוף אולימפי". הג'ודוקא, שמחזיק בארד מטוקיו בתחרות הקבוצתית, שיתף את הסטורי המפוברק ככתבו וכלשונו.
לעיוות המציאות, עד כמה שזה נשמע מדהים, הצטרף לאחרונה הוועד האולימפי הישראלי. שם אמורים להבין – שלא לומר לקדש – את המושג "אלוף אולימפי", אך גם הם נסחפו ל"טרנד האנימה", ופרסמו סדרת איורי בינה מלאכותית של "האלופים האולימפיים". לקטגוריה הזו הם דחפו את זוכה הארד פלצ'יק, ואת מדליסטיות הכסף ענבר לניר, רז הרשקו, הגולשת קנטור ונבחרת המתעמלות האמנותיות. ככה עובדת גניבת הדעת, ואחרי זה עוד מתפלאים שחסרי מושג כמו הקונסול אקוניס, מפגינים בינה מלאכותית וממציאים תארים.
בג'ודו, כפי שהמחישו פלצ'יק, ששון ומוקי, התופעה אופיינית ושכיחה במיוחד. למה? כנראה בהשראת היו"ר היהיר של האיגוד, משה פונטי, שמעצים את הישגי הענף הרבה יותר ממה שהם, ומציג אותנו כ"מעצמת ג'ודו" – על אף שמעולם לא בא לנו משם אלוף אולימפי. זאת בניגוד מוחלט לצניעות של השייטים והמתעמלים, נציגי שני הענפים היחידים שהביאו לנו זהב אולימפי – גל פרידמן, תום ראובני, לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט. לארבעת ספורטאי העל הצנועים האלה, שבזכותם הושמעה "התקווה" בתחרויות האולימפיות, מגיע שאף אחד – כולל פונטי ותלמידיו - לא יוזיל את הישגיהם. בטח לא ועד הטרנדים האולימפי, שחי בסרט מצויר.
ח"כ דוידסון מניף את דגל הפופוליזם
סימון דוידסון מ"יש עתיד", ח"כ זוטר שאוהב תקשורת, קיבל השבוע את הכותרות שרצה: "חוק הדגל" שיזם ביחד עם עוד כמה ח"כים שוליים מהקואליציה ומהאופוזיציה, עבר בקריאה שנייה ושלישית. מה החוק אומר? שספורטאי הישגי המייצג את המדינה בתחרות רשמית בחו"ל, יחויב לשאת על מדיו את דגל ישראל? וואו-וואו-וואו, גאווה כזו לא הייתה פה מאז שסרג'יו קונסטנצה השליך רימון בסרט "גבעת חלפון" וצעק: "תחי מדינת ישראל!"
מה יתרום החוק לאחדותנו כעם ולמעמדנו בעולם? שום כלום, אבל דוידסון קושש את דקות התהילה שלו. ולא שבתפקידו הקודם, יו"ר איגוד השחייה, הוא תרם יותר. לפני אולימפיאדת ריו 2016 הוא התגאה ששחיינינו מצויים בכושר "בלתי רגיל", והכריז ש"מטרת העל היא גמר אולימפי". אף אחד מהם אפילו לא התקרב לשם, והתוצאות הצדיקו עתירה לבית הדין לטביעות קטנות.
ואז הוא נהיה ח"כ, ויו"ר ועדת המשנה לספורט, והחל לחפש תשומת לב. לפני כחצי שנה למשל, אחרי שאוהדי מכבי תל אביב הותקפו באמסטרדם, דוידסון שיגר מכתב מגוחך לנשיא אופ"א עם הצעה שיחזירו את המשחקים לישראל (בזמן שהתעופפו פה טילים), ורץ לספר לחבר'ה. בראיון לאיל ברקוביץ' ברדיו 102FM, הוא הודה שזה היה צעד יחצ"ני שלא זכה למענה. בהמשך, כשמראיינו התקיל אותו לגבי עמדתו בנושאים כמו גירוש משפחות מחבלים ועונש מוות למחבלים, המחוקק דוידסון החל לגמגם, ולא הצליח אפילו להשיב אם הוא בעד או נגד.
העיקר שעכשיו הוא וחבריו יזמו עוד חוק פופוליסטי, כאילו שחסרים פה דברים וחטופים שצריך להילחם עבורם, ככה נראים היום המדינה ונבחריה. לכל ח"כ מיותר חוקים משלו ומשחקים משב"כ לשב"כ.
